יום חמישי, 5 בינואר 2012

החיים כלולאה אינסופית? - פוסט אורח

את השנה החדשה פה בחדר אני פותחת בפוסט אורח. זה משהו שרציתי לעשות מזה זמן מה והנה נוצרה ההזדמנות. האורח היקר שלי הוא יאיר עציוני. את יאיר הכרתי לראשונה לפני כשנתיים, עת שקדתי על הפקתו של פסטיבל "מודולארי" השני (שלא יצא בסוף לפועל בשל בעיות טכניות, כגון, מציאת מקום הולם).
יאיר, יוצר אלקטרוני ותיק, בעלים של הלייבל False Ind, פעיל בכמה הרכבים וחוטא גם בנגינת בס, אירח אותי לא פעם באירועים שאירגן והנה הזדמנות טובה לארח בחזרה.
קבלו את מר עציוני!


רוק מתקדם, קינג קרימזון ורוקסי מיוזיק, לא היו מעולם התפריט המוזיקלי שלי. בשנה האחרונה זה השתנה מעט. גיליתי את המוזיקה הפארנואידית של פריפ והפרויקט המתמשך שלו עם קינג קרימזון והתאהבתי אבל לא התכנסנו כאן לכתוב פוסט שעוסק בקינג קרימזון, אלא באלבום שהקליטו יחד רוברט פריפ ובריאן אינו ושמו "נו פוסיפוטינג". כמו הרבה אלבומים פורצי דרך משנות השבעים, השילוב של מסורת רוק בריאה, טכנולוגיה שמגיעה למיצוי (מיקסרים, אפקטים וטכניקות הקלטה משופרות) ויוצרים שמנסים לשנות קונבנציות, הוביל יצירה מעניינת ודחוסה שלוקחת רעיונות אקדמיים ותיאורטיים אל הספירה הציבורית ותרבות ההמונים. החיבור בין שני היוצרים הללו (פריפ ואינו, מ"ד) הוליד מספר אלבומים, אבל "נו פוסיפוטינג" הוא המעניין מכולם, לדעתי.



בשנת 1973 בריאן אינו הזמין את רוברט פריפ אל האולפן הביתי שלו. שניהם כבר היו מוכרים כמנהיגי להקות רוק מתקדם (מי יותר ומי פחות). באותו סשן פיתח פריפ שיטה, שמאוחר יותר קרא לה "Frippertronics":
שני מכשירי טייפ דיליי המחוברים אחד אל השני, בצורה כזאת שסאונד שהוקלט על ידי המכשיר הראשון, מנוגן בהמשך ע"י המכשיר השני. היציאה של המכשיר השני נשלחה חזרה למכשיר הראשון. הסיגנל הראשון ממשיך להתנגן כאשר בכל פעם ניתן להוסיף לו עוד סיגנלים. זמן הדיליי נקבע ע"י המרחק בין שני המכשירים.
בעזרת הטכניקה הזאת יצר פריפ שכבות על שכבות של תפקידי גיטרות כשבריאן אינו עסק יותר בעריכה של הקטע.

הקטע השני שנכתב בשיטה דומה, כשנה מאוחר יותר, באולפן של ג'ורג' מרטין נקרא "נערות צלב הקרס" (בגלל תמונה פורנוגרפית שמצא פריפ באולפן).



פריפ לא המציא את השיטה. עשו את זה קודם, אבל פריפ הביא את הטכניקות האקדמיות הללו להמונים.
פריפ, שהיה ידוע בסגנון ההופעה המוזר שלו (בקינג קרימזון תמיד ישב בחושך בפינה) המשיך לשכלל את ה"פריפרטוניקס" ושיחרר עוד מספר אלבומים באותו סגנון.
לפני כמה שנים שוב שיתפו השניים פעולה באלבום אמביינט מקסים אבל ללא פריפרטוניקס.


הנה עוד מהשת"פ בין אינו לפריפ:




בריאן אינו שיחרר כמה שנים מאוחר יותר את האלבום פורץ הדרך "מוזיקה לנמלי תעופה", שיצר את המושג "אמביינט" ועל כך אולי בפעם אחרת.

ובכל זאת, טעימה ממנו, נסו אותה בבן גוריון:




וזאת הזדמנות נפלאה להזמין לערב אילתור מבית היוצר של יאיר עציוני וככל הנראה גם בהשתתפותי - 14/1/12 21:00 , באנה לולו (רחוב הפנינים ביפו)


6 תגובות:

  1. שלום לכם

    מאוד נחמד לראות עוד אנשים אחרים שמתעניינים בלופים ובהיסטוריה שלהם. כדאי להבהיר כמה נקודות
    א- אורך הזמן שניתן היה להקליט עליו (יענו ה-לופ) היה פונקציה של אורך הסרט. סרט ארוך יותר זמן הקלטה ולופ ארוך יותר. בגלל האורך של הסרט נוצר המרחק שבין המכשירים
    ב- אינו עסק במניפולציות שהיו מאוד משמעותיות מעבר להצגת המערכת לפריפ. הוא הוסיף והחסיר חלקים מהלופים על ידי שליטה בעוצמה שהוזנה מהראש המקליט אל הראש המנגן, קרי הוא קבע את החזרות ואת אופיין, באם יעלמו מהר יותר או לאט יותר.
    ג- כבונוס הנה פלגין VST חינמי שמחקה את המערכת של פירפ ואינו. בצורה מפתיעה הוא נקרא ELEOTRONIX

    http://www.uv.es/~ruizcan/p_vst.htm

    יום טוב ותהנו הנו הנו נו נו נו ו ו ו ו ו

    השבמחק
  2. שלום שלום ותודה על התוספות :)
    וגם תודה על הלינק, אני אבדוק אותו

    יום טוב גם לך

    השבמחק
  3. מרגע לרגע אינו נשמע יותר ויותר מוזר, וזה טוב :)

    אהבתי את הלינק, אחלה של כלים ואפקטים!

    השבמחק
  4. החדר האלקטרוני שלי3 בפברואר 2012 בשעה 6:56

    לי זה לא עבד עם המק אז אני שמחה לשמוע שמישהו ניסה את הלינק

    השבמחק