חומר תעשייתי

לפני כשנה בערך ראיתי סרט תיעודי, שעוסק בזוג שהחליט לצאת למסע שבסופו שני בני הזוג ייראו אותו הדבר. לתהליך הזה הם קראו Pandrogeny, והאג'נדה שלהם, היא שהאדם צריך לשאוף למצב שבו אין לו מיניות ברורה ומוגדרת. כדי לממש את החזון שלהם, הם החלו בסדרת ניתוחים פלסטיים בזה אחר זה. באיזשהו שלב הבחורה מתה (משהו שקשור לסמים, למרות שלא נאמר במפורש בסרט) והבחור המשיך במסע בנבכי הכירורגיה הפלסטית לבדו.

בני הזוג לאחר עוד מפגש מעניין עם סכין המנתחים

ובכן, למה אני מספרת לכם את סיפור האימים הזה? קודם כל אני מאמינה שכשמשתפים יותר קל להתמודד (יש לי רגישות מיוחדת לניתוחים פלסטיים, כך שהסרט לא היה לי קל לצפייה) וגם בגלל שהבחור המדובר הוא Genesis P-Orridge, ממייסדי להקת Throbbing Gristle הבריטית ולימים סולן Psychic TV.





הלהקה Throbbing Gristle הוקמה בשנת 1976 בבריטניה, ולמעשה נוצרה מתוך קבוצה פרפורמנס בשם COUM Transmissions (שזכתה לשם התואר המפוקפק "הורסי הציוויליזציה"). הלהקה כללה את:

Genesis P-Orridge
Cosey Fanni Tutti
Chris Carter
Peter "Sleasy" Christopherson

(נאלצתי להפריד אותם בשורה, כי אם לא, כל השמות היו מתבלגנים פה, מדהים שעוד לא נמצא לזה פתרון בימים שאפשר לשכפל בני אדם, או לפחות להפוך אותו לבנאדם אחר לגמרי).

הלהקה, שבין היתר קיבלה את הקרדיט על המצאת הז'אנר "אינדסטריאל", נודעה לשמצה בחוגים מסויימים בשל ההופעות החיות שלה, בהן הציגו בין היתר, חומרים פורנוגרפיים, תעמולה נאציים, חומרים נוצריים קיצוניים ועוד מוטיבים מהצד האפל של האנושות.

במילים שלהם אפשר לומר שהם חיפשו אחרי "בידור דרך כאב", אך למרות אלמנט השוק וזעזוע הקהל, שהשתמשו בו בהופעות, היה בדבר גם תזכורת למאזין שהדברים הקשים האלה, הם חלק מהעולם שבו אנו חיים ולא אלמנטים חיצוניים לו.


בנוסף, חברי הלהקה לא ראו עצמם מוזיקאים, וקראו תיגר על גישות הרמוניות שלתפיסתם, הן דרך מתוחכמת לפתח שליטה על אנשים. זה גם מסביר את הצורך לזעזע את הקהל - הזעזוע מרעיד את התפיסות המושרשות שלו ומעורר אותו לחשיבה עצמאית.

TG העדיפו להשאיר את היצירות שלהם לא גמורות לגמרי, מתוך כוונה למצות את האפשרויות והפוטנציאל הגלום בהם להשתנות, לאפשר לרעיונות חדשים להתפתח, ליצור הקשרים אחרים ועוד.
מתוך הגישה הזאת קל להבין מדוע ההופעות שלהם היו כל כך שונות מהאלבומים שהוציאו. הופעותיהם היו מאולתרות לחלוטין, נותנות מקום ליצירה רגעית אמיתית המגלמת בתוכה את המקום בו נמצאים חברי הלהקה באותו רגע נתון.
לדבריו של ג'נסיס:

Our sound is describing our collective and individual emotions and visions. And the sound that came from what we thought and saw … was second. Because that sound is completely inseparable from the way we felt at any given moment, which is why we did so much live, and why so much happened live. Whatever happened live was exactly what was going through us all at that time… And you can’t imitate that or mimic it or copy it

גם הטקסטים של השירים היו ברובם מאולתרים על הבמה, ואלו שלא, עברו תהליך של פירוק בשיטת ה - cutup technique (ג'נסיס הושפע רבות מוויליאם בורוז ואלן גינסבורג)

מבחינת כלים אלקטרוניים שבהם השתמשו, היו הרבה כלים תוצרת בית כמו גם אפקטים בהרכבה שבנו לבד, סינטיסייזרים, ושימוש מאסיבי בטייפים להקלטת דגימות (רעשים תעשייתיים בשפע).

בגלל שבמקרה של Throbbing Gristle העיקר הוא ההופעה החלטתי לא לשים קטעי אולפן שלהם אלא הופעה באורך מלא אז זה הזמן להישען אחורה, להדליק את הרמקולים ולהנות.

זאת הופעה משנת 1980, שנה מאוחר יותר הלהקה התפרקה.

משחקי קלפים

דילמות. לעתים נראה לי שכל החיים שלי הם רצף בלתי נגמר של דילמות והחלטות. מהדברים הקטנים ביותר, כמו איזו טחינה לבחור במכולת (למרות שיש רק שני סוגים ואחד מיוצר בחברה שאני לא קונה את מוצריה) ועד הדברים הגדולים (למרות שאני בכלל מאמינה שאת ההחלטות הגדולות באמת אנחנו לא ממש לוקחים, אלא הן קורות מעצמן במהלך הדרך).
את חוסר היכולת שלי להחליט אני בדר"כ מייחסת לעובדה שברוב המקרים אני מוצאת אמת בכל אחת מהאפשרויות ומאמינה בה באותה עוצמה. ואולי זה קשור בכלל לאסטרולוגיה ולהשתייכותי לילידי מזל תאומים הידועים כחצויים בדעתם.
כך או אחרת, זה המצב ובחוגי חבריי הקרובים כבר זכיתי לכינוי "הנטחנת".

דילמות יצירתיות גם יש בשפע וכשהן מגיעות בשילוב של לחץ של זמן, האומן המצוי עלול לקחת החלטה לא בהכרח נכונה, או נכונה פחות עבורו שתשפיע על היצירה. ובכן אל דאגה, חברים יקרים, בריאן אינו וחברו פיטר שמידט (צייר בריטי) חשבו על זה עוד בשנות ה-70 ויחד יצרו את קלפי Oblique Strategies.

את שיטת הקלפים, המציאו השניים במהלך עבודה על האלבום
"(Taking Tiger Mountain (by strategy" שיצא ב- 1974 ושמידט אחראי על החלק הגרפי שלו

הנה קטע מהאלבום:




בריאן אינו המשיך לעבוד עם הקלפים בכל האלבומים שהגיעו אח"כ. בראיון בשנת 1980 מסביר אינו איך התפתח הרעיון של "קלפי הוראות" או יותר נכון "קלפי רעיונות" שכאלה. לדבריו,
ה- Oblique Strategies התפתחו מכך שהיה במספר מצבי עבודה בהם הלחץ - בעיקר באולפני הקלטות - גרם לו לשכוח במהרה שיש דרכים אחרות לעבוד, ויש דרכים פחות ברורות מאליהן להתמודד עם בעיות, שהיו מהרבה בחינות מעניינות יותר מהדרך הישירה והמתבקשת באותו מצב. כשאתה בפאניקה, אתה נוטה לבחור את הגישה הברורה והמקובלת מתוך תפיסה שהיא תניב את התוצאות הטובות ביותר אבל זה לא בהכרח נכון. זאת פשוט הדרך הצפויה וככל הנראה, המהימנה ביותר.
תפקידם של הקלפים במקור היה להזכיר לו את קיומן של גישות אחרות ואפשרויות שונות להתמודד עם המצב וכך לקבל החלטה אחרת, פחות ברורה מאליה ויצירתית יותר.



** בקטע הנ"ל פיל קולינס משתתף כמתופף.

האסטרטגיה הראשונה שאינו כתב היתה "כבד את הטעות ככוונה נסתרת", ויחד איתה אסף עוד כ-20 אסטרטגיות אחרות. בנפרד ממנו עבד שמידט בשיטה דומה וכתב לעצמו הערות במחברת (בהתייחסות טיפה שונה, היות ועסק בציור), כאשר הראשונה בהן היתה "האמנם היתה זאת טעות?"
כמובן שההתרגשות לגלות ששניהם עובדים באותה שיטה ועוד חושבים על אותם דברים כאסטרטגיות, היתה גדולה מאד והשניים החלו לחשוב על דרך להפוך את השיטה שלהם לנגישה עבור יוצרים אחרים וכך נולדה לה חפיסת הקלפים, שיצאה עד היום כבר בארבע מהדורות.

בשנת 1975 נכנס אינו שוב לאולפן ההקלטות במטרה להקליט אלבום סולו, וכחלק מאווירת הניסיוניות, הוא הגיע ללא שום חומרים מוכנים.
לאחר ארבעה ימים בהם לא הצליח ליצור דבר, פנה אל חבריו הקרובים ביותר, הקלפים, וכדרך נס מצא עצמו מתמלא ברעיונות חדשים ורעננים וכך נולד האלבום Another Green World



בהוראות השימוש של הקלפים, רשום שניתן להשתמש בהם בדרכים שונות. או לרפרף בהם לפעמים ולתת להנחיות שלהן להיות נוכחות במחשבה כל הזמן או לשלוף קלף אחד מהערימה בכל פעם שיש דילמה שדורשת פתרון. במקרה השני, אינו ושמידט מדגישים שצריך להתייחס לקלף שיצא בכבוד וברצינות גם אם זה נראה לא הגיוני באותו רגע (אין כמו קשיחות).

מי שנדלק על הרעיון יכול לרכוש חפיסת קלפים כאלה דרך האתר הזה, וברגע שקניתם, תביאו לראות.