יום ראשון, 22 בינואר 2012

(מוזיקת) אוירה חורפית

קיבלתי משימה השבוע לארגן סופסוף פינת מוזיקה בסלון. כבר שנים שאני שומעת מוזיקה בחדר העבודה שלי, עם הרמקולים המפנקים שלי ובשקט שמאפשר לי להקשיב. כי אני מאלו שמקשיבים. לפני שנים עוד חשבתי שאני יכולה כמו כולם לשים איזה דיסק ברקע וללכת לישון אבל לצערי זה אף פעם לא עבד בשבילי. לא הצלחתי מעולם להירדם לפני שהדיסק הסתיים וגם הסתיימה לה רצועת הבונוס שתמיד הפתיעה אותי אחרי כמה רגעים של שקט בסוף אלבום. כזאת אני. למדתי לקבל את זה שאני לא בנאדם של מוזיקת רקע. אני יותר בנאדם של שקט ברקע, מפתיע ככל שזה יישמע.

בהמשך לפוסט הקודם וכעוד פוסט בסדרה על אלקטרוניקה בשנות ה-70, הנה קצת על אלבומו של בריאן אינו "מוזיקה לנמלי תעופה" משנת 1978. אלבום שנוצר מתוך כבוד למוזיקת הרקע ולימים הפך לנקודת ציון משמעותית בהתפתחות האמביינט.
הרעיון לאלבום נולד במוחו של בריאן לאחר שבילה שעות בנמל תעופה בגרמניה והוטרד מהסביבה הסונורית חסרת ההשראה בנמל (בהחלט אפשר להשתגע מהדברים האיומים האלה שאנחנו נאלצים לשמוע בעת שיטוט בדיוטי פרי, כאילו מישהו רוצה להעניש אותנו על זה שאנחנו יוצאים לחופש).




האלבום מכיל 4 רצועות ששלוש מהן הולחנו ע"י אינו ואילו הראשונה (1/1, לעיל) הולחנה ע"י רוברט וויאט ורט דייויס.
באלבום השתמש אינו במספר לופים מוקלטים על טייפ, שחזרו על עצמם כשבכל הופעה שלהם תפקידים אחרים נכנסים ויוצאים וכך יוצרים עושר אל מול מינימליזם.
חשוב לציין, שהיצירה כולה תוכננה להיות אינסטלצית סאונד שרצה בלופ ויוצרת כל פעם רגעים חד פעמיים, שמתקבלים ממספר קטן יחסית של לופים וסאונדים אחרים.

ברצועה הראשונה (1/1), השמיע במקביל שני לופים של פסנתר שאין ביניהם שום קשר, כך שנוצר שילוב מעניין בקטעים מסוימים, אותם חתך והאט לקבלת היופי הזה.

וזה הקטע 1/2 - פסנתר וקול:




בריאן אינו כתב הסבר יפה על הז'אנר החדש הזה ועל התפיסות המוזיקליות שלו בטקסט הפנימי של האלבום. בדבריו הוא מייחס את "המצאת" הקונספט של מוזיקת רקע לחברת Muzak שהפיקה מוזיקה שנועדה להיות מושמעת בסביבה מסוימת, למטרה מסוימת, כמו מוזיקת המעליות הידועה לשמצה. מה שעשתה מיוזק, היה לקחת שירים ונעימות פופולאריים ולהקליט אותם בצורה קלילה יותר (אני מניחה שכולם מכירים את המונח מוזיקת מעליות, אז אני לא ארחיב). הבעיה בזה היתה לדעת אינו, היא שהרבה מאזינים ומלחינים התרחקו והסתייגו מהרעיון של מוזיקה כרקע לסביבה בגלל שהם קישרו אותה בלעדית למיוזק.
לא כך אינו. כדי להבדיל את עצמו ממיוזק וחברות דומות שייצרו מוזיקה מהסוג הזה, הוא החל להתייחס למוזיקה שלו כ"מוזיקת אמביינט". והנה נולד ז'אנר.




המטרה שלו, לדבריו, היתה ליצור קטלוג קטן של קטעים שיתאימו לכל מיני סוגים של אוירה ומצבי רוח.
להבדיל ממוזיקת רקע רגילה, שבה יש השטחה של המציאות,תוך ביטול של כל אי ודאות, מוזיקת האמביינט להגדרתו, מדגישה את המורכב והמופשט. את המרומז והבלתי ברור ומטרתה להגביר את הרוגע ואת מרחב המחשבה.

ואסיים בציטוט מאותו טקסט:

Ambient Music must be able to accomodate many levels of listening attention without 
enforcing one in particular; it must be as ignorable as it is interesting














2 comments:

  1. אהבתי בעיקר את הסרטון האחרון :) אמנם החורף אוטוטו מסתיים, מוזיקה חורפית תמיד מקום ראשון אצלי!
    תודה רבה על הפוסט

    השבמחק
  2. החדר האלקטרוני שלי16 במרץ 2012 בשעה 14:44

    תודה :)
    מקווה שתהנה גם מהפוסטים הפחות חורפיים, בכל זאת אנחנו במדינת הקיץ הנצחי

    השבמחק