יום שני, 16 באפריל 2012

Arp 2600 ותקוות לנסיעה בחלל

יוקר המחייה הוא נושא שמטריד את כולנו. לפעמים נראה שלעשות סלט זאת פריווילגיה ששמורה לאנשים שלא גרים בת"א. אבל מילא אוכל, לא צריך לעשות עניין מדבר פעוט שכזה. בכל זאת יום השואה בפתח וכבר הוכח שאפשר לחיות שנים על קליפות תפוחי אדמה. מה שמטריד יותר זה העלות הלא נתפסת של כלי הנגינה המשמעותי ביותר בתולדות המוזיקה האלקטרונית. הסינטיסייזר.
אלפי דולרים נדרשים כדי לשים את היד על איזה כלי חביב שיוצר לפני עשרות שנים ובטח מצריך איזה תיקון או שניים ובהתחשב בזה שקהל הצרכנים של הכלים האלה הוא מוזיקאים, שידועים כעשירי הארץ, נראה שמישהו שם למעלה רוצה לשים סוף לאושר הממלא אותנו למשמע צליל סינוסי צלול ואנלוגי. "מהפכת הסינטיסייזר" שהתרחשה בעולם המוזיקה בשנות ה-70 התאפשרה בזכות הפיכתו של הכלי לזול ובר השגה. אז עכשיו יש מחשבים ותוכנות ונראה שהמוזיקה פורחת ומגיחה מכל פינה שבה יש שקע חשמל וזה חשוב וטוב אבל אם חשקה נפשך בסאונד אנלוגי תצטרך למשכן את חייך או לקוות שאיזו חללית תגיע ותיקח אותך מפה חזרה בזמן לימי המהפכה.

ועם התקווה הזאת בלב, הרשו לי להציג את ה - Arp 2600, סינטיסייזר סמי מודולארי שבין היתר תרם את הסאונד של הרובוט R2D2



הדגם הראשון של ה- Arp 2600 יוצר בשנת 1971 ומתכנניו הם אלן פרלמן (הבעלים של חברת ארפ) ודניס קולין. הדגם נקרא The Blue Marvin, ע"ש מרווין כהן, שהיה המהנדס הראשי בארפ באותה תקופה ובשל השימוש באלומיניום כחול במארז שלו (מצופה בציפוי העץ החביב על התקופה).

אחד היתרונות של הסינטי הזה היה בהיותו חצי מודולארי, כלומר, בנוסף ליכולות המודולאריות שלו שאיפשרו למשתמשים ליצור חיבורים לפי רצונם בעזרת כבלים חיצוניים, הוא הגיע עם כמה מודולים שכבר היו מחוברים מראש (הניתנים גם הם לשינוי) ולכן אפשר לנגן עליו בצורה מיידית ללא צורך בהבנה מעמיקה של דרך פעולתו של כל מודול (אוסילטורים, מעטפות, פילטרים וכו').
היתרון הזה הפך אותו למתחרה רציני בסינטי המודולארי moog, שאילץ מוזיקאים להזמין מודולים עצמאית לפי איזושהי סכימה ראשונית ואז ליצור את החיבורים ביניהם.
זה נשמע סינית? אתם לא לבד, מצאתי את הוידאו הבא, שמתאר את תיסכוליו של אוזי אוסבורן בעת שהוא מנסה להבין איך כל זה עובד




בדגמים הראשונים השתמשה Arp בפילטר שנרשם קודם לכן כפטנט ע"י מוג, דבר שהביא לתביעה משפטית בין החברות המתחרות והוביל לכך שבדגמים שיוצרו אחרי 1976, הוחלף הרכיב בפילטר אחר שתוכנן ע"י Arp. אבל איך אומרים, לא מחליפים הרכב מנצח, והשינוי הביא לירידה משמעותית באיכות הדגמים הבאים (Arp 2601 שיוצר בין השנים 1977-1980, למשל).

כמובן שאיכות הסאונד לא היתה תלויה רק בפילטר של מוג. Arp 2600, מורכב גם משלושה אוסילטורים (יצרני גל) שפותחו בחברה ונחשבים מאד איכותיים, כך שלמי שהבין את דרכי הפעולה של כל מודול, היתה אפשרות לייצר סאונדים מופלאים.
כמו כן הפאנל של הסינטי הזה מלא בנובים ופיידרים וזה באמת אושר גדול לאלכימאים של גלים חשמליים.

הוסף כיתוב



בעיניי יתרון מרכזי נוסף של הכלי הזה הוא המקלדת הניידת שלו שאיפשרה חופש תנועה בזמן הנגינה. אחד המוזיקאים שניצל את החופש הזה הוא היה Edgar Winter, שבנוסף להיותו קלידן מוכשר, היה גם סקסופוניסט ומתופף (לעתים חטא גם בכלים אחרים).

אני אסיים בקטע מפורסם שלו שנקרא Frankenstein, בו הוא מפליא לנגן על ה- Arp 2600, עובר לסקסופון, אז לתופים וחוזר לארפ



קשיים כלכליים (שוב) הביאו את חברת Arp לסגור את דלתותיה בשנת 1981 והפכו את הסינטיסייזרים האלה לכלים נדירים.
בעולם הדיגיטלי קיים פלאגין שמחקה את הפעולה של הסינטי הנכחד הזה, כך שאפשר לפחות להתנחם בזה. הנה לינק.

יאללה, אני הולכת לארוז, אולי זה יקדים את בואה של החללית.


***נמשכת ההרשמה לקורס אבלטון לייב


יום ראשון, 1 באפריל 2012

Yamaha, Blade Runner and Me

השנה היא שנת 1986. המקום: ירושלים. ילדה בת 10 מגיעה לסניף כלי זמר במרכז העיר ומתחילה ללמוד אורגן קומותיים. תוך זמן קצר ידיה הקטנות משתלטות על הקלידים, מחליפות מקצבי תופים מלאכותיים, וכף רגלה השמאלית מנגנת תפקידי בס מורכבים. יצירות מופת כמו "Love Story" של אנדי וויליאמס ולהיטים שונים של ריצ'רד קליידרמן, ממלאות את עולמה התרבותי.
ואני שואלת, מה עם איזו יד מכוונת? מילא שנתנו לי להסתובב שנה שלימה עם תספורת של אלי אוחנה שיצאה משליטה עד שלא היתה ברירה ובן דוד שלי שאל בצורה ישירה: "מיה, מה קורה עם השיער?". מילא זה, אבל אף אחד לא יכל לבוא ולספר לי על ה- YAMAHA CS 80?! כבר הייתי שם! מוקפת בציוד שלהם! איפה היה המבוגר האחראי??
אבל כמו שנהוג לומר, כנראה שהייתי צריכה לעשות את הדרך הזאת כדי להגיע לכאן.
אז את הפוסט הפעם אני מקדישה לסינטיסייזר הזה שהוא חלק קטן מהצד האחר של YAMAHA שנסתר ממני כל נעוריי.

Yamaha cs 80 יוצר לראשונה בשנת 1977 וכבר בשנת 1980 הופסק ייצורו. הוא שקל קרוב ל-100 ק"ג, דבר שהפך אותו למעט בעייתי מבחינת ניידות (אם הייתי צריכה לקחת כזה דבר להופעה, אני מניחה שהייתי מזמינה הובלה או מוותרת על הגב שלי לתמיד, מי צריך אותו?).
אם כבר התחלתי במגרעות, אז עוד דבר שהיה מעט בעייתי בסינטי הזה, הוא רגישות גבוהה לתנאי מזג האוויר ובטמפרטורות לא סטנדרטיות (נגיד, קיץ תל אביבי) הוא היה יוצא מכיוון.

via james Price














CS 80 הגיע כגירסה "קלילה" יותר של סינטי שקדם לו ונקרא GX1, שנחשב לחלומו של כל מוזיקאי בן התקופה. סינטיסייזר פוליפוני ששקל חצי טון ועלה 60,000 דולר (למרות זאת, סטיבי וונדר וקית' אמרסון לא ויתרו על התענוג והצליחו לנייד אותו בסיבובי ההופעות שלהם).

ב- CS 80, ימאהה השתמשו בטכנולוגיה שפיתחו במשך 3 שנים עבור ה- GX1 (אוסילטורים דומים, פילטרים, מעטפות ואמפליפיירים).

הפוגה מוזיקלית קטנה - קטע מפסקול הסרט היפהפה בלייד ראנר (במאי: רידלי סקוט) שיצר המלחין היווני וונג'ליס בעזרת ה- CS80. קטע יפה ועצוב כל כך



ועכשיו אפשר לדבר קצת על הדברים היפים בכלי הזה. קודם כל מדובר בכלי שמאפשר נגינה של 8 צלילים במקביל, כאשר לכל צליל יכולות להיות שתי שכבות, שזה בהחלט הרבה.

בנוסף הוא הגיע עם מקלדת רגישה לעוצמת לחיצה (aftertouch), דבר שהיה חלק ממעט מאד מקלדות באותה תקופה ובדר"כ הוזמן במיוחד.
לא זאת בלבד שהוא סיפק את האופציה הזאת, הוא איפשר גם Polyphonic aftertouch, כלומר ניתן היה לשייך את ה- aftertouch לקולות ספציפיים ולאו דווקא לכולם יחד.

בנוסף ה- CS80 הגיע עם ribbon controller, שהוא מעין רצועה שמאפשר סגירת מעגל בעזרת האצבע של המשתמש וכך שליטה על פרמטרים מסוימים נשלטי מתח חשמלי. אוקיי אז המשפט האחרון היה מאד מסובך. כדי לפשט אוסיף שבדר"כ בעזרת כזה רכיב אפשר ליצור pitchbend (שינוי בגובה הצליל).
כמובן שגם יכולת זאת היתה פוליפונית בסינטיסייזר המופלא הזה.




מי מכם שמתעסק בסינטזה ומקלדות יכול בוודאי להעריך את האפשרויות הנהדרות שמגולמות בכזאת מקלדת פלא.

היום כמובן שהסינטי הזה נחשב לפריט אספנות ועולה כמה אלפים טובים של דולרים אבל אם בכל זאת חשקה נפשכם בסאונדים קורעי הלב, רדופי האימה ויצירי המחשכים הללו אתם יכולים ללכת על גירסת פלאגין שיוצר ע"י בית התוכנה Arturia.

מוזיקאים רבים וטובים בחרו ליצור עם הסינטי הזה אבל אני בכל זאת אסיים עם וונג'ליס ובלייד ראנר




ובעניין אחר, בתחילת מאי ייפתח קורס אבלטון נוסף בכיתה למי שמתעניין ביצירה אלקטרונית. 
עוד פרטים כאן.