Set the world on fire - Cluster 1971

בפוסט הקודם כתבתי על Cluster ואלבומם השלישי Zuckerzeit, שהוא התחלה יחסית פשוטה להכרות עם ההרכב. עכשיו אני מרגישה שאתם מוכנים ללכת צעד אחד קדימה, או יותר נכון כמה צעדים אחורה לאלבום הראשון של ההרכב, שנקרא Cluster ויצא בשנת 1971.
בהוצאה מחודשת שלו בשנות ה-80 הוא נקרא Cluster 1971 והוא מוכר יותר בשם הזה.

תזכורת קטנה: Cluster, הוא הרכב גרמני שהתחיל את דרכו ב- 1969 בשם Kluster. הגרעין הקשה שלו היו הצמד רודיליוס ומוביוס. באלבום הזה ניתן קרדיט גם לקוני פלאנק שהיה מהנדס הסאונד שעבד איתם והשפיע רבות על הקטעים שהוקלטו ואופי האלבום.

האלבום מורכב משלושה קטעים חסרי שם, שמזוהים ע"י אורכם והנה הקטע הראשון שבינהם, כדי שנוכל להיכנס קצת לאוירה. כבר מהשניות הראשונות, אפשר לזהות תפיסת סאונד מעניינת וחדשנית לתקופה ומבנים ריתמיים מהפנטים, תוצרים של מניפולציות אלקטרוניות על סאונד שמתפתחים לבועות סאונד, פידבקים ומרבדים חסרי מבנה. בשתי הדקות האחרונות שוב נוצרים מבנים ריתמיים, הפעם ע"י פידבקים ושכבות שיוצרות סאונד שנראה שימשיך להתפתח לנצח. אבל הקטע בכל זאת נגמר וכמה שהוא יפה.



המוזיקה של ההרכב ברובה מאולתרת ובאלבום הזה הם חוגגים על אולפן ההקלטות, כאשר כלי נגינה קונבנציונאליים (צ'לו, למשל) משמשים רק כמקור סאונד שיעבור טיפול בידיהם האמונות של חברי ההרכב וכמובן בידי פלאנק (העבודה של פלאנק על הקלטות הסאונד, היתה כל כך משמעותית, שכאמור הוא קיבל עליה קרדיט כמלחין שותף באלבום).


לצערי אני לא מוצאת כאן לינק לרצועה השניה באלבום, מה שמביא אותי ישירות לרצועה האחרונה, הארוכה מכולן, 21:17 דקות.



באלבום נעשה שימוש באורגנים, צ'לו "מטופל" אלקטרונית, דיסטורשן של גיטרה, יצרני אודיו אלקטרוניים ואפקטים, כל זה כדי ליצור את טקסטורות הסאונד האלו.

האלבום, למרות האלמנטים הנסיוניים שבו דורג בכל מיני מצעדים, נכנס לכל מיני רשימות מסכמות וזכה לביקורות משבחות.
בין הרשימות הללו, הוא נכנס גם ל- 100 האלבומים ש- Set the world on fire ואני לגמרי מבינה למה.
מי שייתן לו הזדמנות, לא יוכל שלא להישאב אל ספירלות הסאונד, אל מרקמי הסאונד המתפתחים, אל הגולמיות של הסאונד, שמטופל ברגישות ששומרת על האנרגיה והחיות שבו. בעידן שלנו, שבו לטעמי, הטיפול בסאונד נעשה בצורה אגרסיבית שמוחקת ממנו את הייחודיות שלו והופכת גם את הרעש הכי בוטה לנוח להאזנה, האלבום הזה הוא תענוג לאוזן.


ביום שבת ה- 1/6/13, הג'אמע האלקטרונית תאלתר אלקטרוניקה תחת ההשפעה של האלבום הזה. זה קורה באנה לולו (רחוב הפנינים 1, יפו), 21:30
כניסה חופשית

זמן סוכר

Zuckerzeit, הוא האלבום הרביעי של ההרכב Cluster (שבמקור נקרא Kluster), אחד ההרכבים הפחות מדוברים בסצנת הקראוטרוק של שנות ה-70 בגרמניה.
ההרכב, תחת השם Cluster, החל את פעילותו ב- 1971, כשחברים בו דיטר מוביוס, האנס-יואכים רודליוס וקוני פלאנק, אבל חלק מ-15 האלבומים אותם הוציאו במהלך שנות פעילותם (עד 2010), כללו רק את הדואו מוביוס-רודליוס. בין אלבומים אלו נמצא Zuckerzeit.

השנה היתה 1974, הצמד (מוביוס ורודיליוס כ- Cluster) מוציא את האלבום הזה בין שני אלבומים שבהם שיתפו פעולה עם מייקל רות'ר מלהקת Neu! (סימן הקריאה משום מה לא מוכן להתיישר לשמאל..) ויש אומרים שנוכחותו מורגשת גם באלבום הזה, למרות שלא לקח בו חלק.
התחושה היא שרות'ר הביא איתו אלמנטים אחרים להרכב שיצר עד אז מוזיקה ניסיונית יחסית. אלמנטים מלודיים פתאום הגיחו למוזיקה שלהם ומקצבים מוטוריים רפטטיביים שמיוחסים לסגנון של רות'ר ו- Neu!

זה הקטע הפותח של האלבום:



האלבום מורכב מעשרה קטעים והוא בעצם אלבום של שני אמנים, כל אחד מהצמד תרם חמישה קטעים, ובדרך נס זה התחבר לכדי יצירה שלמה.
חלק מהקטעים יותר פופיים וחלקם נוטים לאוירה ניסיונית יותר.

באלבום נעשה שימוש רב במכונת תופים (בהשראה רות'ר וכן באדיבותו, כיוון שהוא איפשר לצמד להשתעשע עם הציוד שלו בזמן שהוא נסע להקליט אלבום עם Neu!)



Cluster הוא בבסיסו הרכב של מוזיקה מאולתרת, ובאלבום הזה נמצא שילוב של אלמנטים מאולתרים, בעיקר בדמות מלודיות על סינטיסייזרים, שיושבות על בסיס יציב של ביטים ותפקידי בס. חוץ מכלים סטנדרטים, אהבו חברי ההרכב להשתעשע עם כל חפץ שמסוגל להוציא צליל
והחדווה של כיפוף סאונדים וצפצופים לא הרמוניים נשמרת גם כאן ויוצרת שילובים מאד מעניינים.




כמובן שלא ניתן להתעלם מהמינימליזם והרפטטיביות של הקטעים, שהופכים אותם למשהו אחר מאשר פופ מסונתז ויוצרים קסם מיוחד



לא שמתי כאן את כל הקטעים מהאלבום, אבל אני ממליצה בחום להקשיב, כי זה אלבום לא שיגרתי ואפשר למצוא בו רמזים לעתיד הסינטיסייזרי של שנות ה-80.

ביום שבת ה- 11/5/13, הג'אמע האלקטרונית תיפגש למפגש מאולתר תחת ההשפעה של האלבום הזה. זה יקרה באנה לולו אשר ביפו (רחוב הפנינים 1) והכניסה חופשית.

ובנושא אחר, אני פותחת קורס אבלטון בירושלים ונשארו שני מקומות, אז מי שמתעניין מוזמן ליצור קשר בהקדם.

Outside the dream syndicate

הפוסט הזה הוא מעין הקדמה למפגש הקרוב של "הג'אמע האלקטרונית" ומי שלא שמע עליה, אז מדובר במפגש של מוזיקה מאולתרת באזורים שבהם מוזיקה נסיונית פוגשת רוק'נ'רול (וכיוונים פופולאריים אחרים)
המפגש הקרוב יהיה תחת ההשפעה של האלבום Outside the dream syndicate משנת 1972, בו שיתפו פעולה להקת Faust והכנר Tony Conrad.

האלבום הוקלט במשך 3 ימים בחווה בהמבורג, בה הסתגרו חברי להקת פאוסט במשך חודשים, אפופי עשן וסמים אחרים. קונרד הגיע לחווה לאחר שהכיר את Uwe Nettlebeck, המפיק של פאוסט.

"It was a microcosm, where everything seemed to have been evolving in some strange way over the course of months and months. It was no wonder that they really didn't really have a lot of involvement with me, and I thought of them as musicians that I could use in my record. But Uwe said that they wanted to do stuff too, so we did one that was my style, and one that was more like a rock 'n' roll style. That's how there's two sides." - Tony Conrad

אכן, לאלבום יש שני צדדים והוא מפגיש את הסגנון המינימליסטי של קונרד, עם אנרגיות הרוק של פאוסט.

צד A, יצירה אחת באורך של כמעט חצי שעה בשם: The side of man and womankind 

טוני קונרד הוא כנר שמגיע מאסכולה של מוזיקאים מינימליסטיים ונחשב לאחד החשובים בסצינת ה- drone, היה פעיל בשנות ה-60 בקבוצה שנקראה "the dream syndicate" (מכאן שמו של האלבום עם פאוסט, שהיה יצירה של קונרד מחוץ להרכב הרגיל שלו, אגב, מדובר גם באלבום הראשון שלו).

ה- drone הוא ז'אנר מינימליסטי שעיקרו השתנות איטית, איטית מאד. יצירה ממוצעת בז'אנר יכולה להמשך לפחות חצי שעה ולכלול אולי תו אחד ארוך שמשתנה בצורה מאד מינורית לאורך הזמן.
זהו ז'אנר עם אלמנטים מדיטטיביים ועל מנת להנות ממנו צריך להקשיב לקטעים במלואם, וכך האוזן לפתע מסגלת לעצמה דרך הקשבה אחרת וכל שינוי, הקטן ביותר יוצר תחושה של התעלות.
אפשר להתייחס ל - drone כמוזיקה בקצב דומם. שינויים מיקרוסאונדים.

אחת הדרישות של קונרד מפאוסט, היתה נגינה יציבה ובלתי משתנה לאורך כל היצירה, דבר קשה מאד לביצוע, אבל נראה שבסופו של דבר הם הצליחו (הקטע שלמעלה ממחיש את הדרישה וההצלחה, כשמערכת הקצב נשמעת כמעט לא אנושית)


הצד השני של האלבום, From the side of the machine, הוא הצד היותר "רוקי", שבו פאוסט הביאו קצת יותר מהכיוונים שלהם - פאוסט החלה לפעול בתחילת שנות ה-70 והיא להקת רוק אוונגרד גרמנית, שנחשבת לאחת מהלהקות המרכזיות של הקרואטרוק, שהתפתח באותן שנים בגרמניה.

(כדאי להקשיב ולא לדלג!)




בשנת 1995 התאחדו פאוסט וקונרד להופעה שארכה 50 דקות וגרמה לז'אן-הרבה פרון (פאוסט) לדמם מהאצבעות. פרון מספר שהוא נבחר להיות זה שאמור לסיים את ההופעה, כדי שהם לא ימצאו את עצמם מנגנים לנצח (בעיה נפוצה, מסתבר). הסימן היה להכות על אבן עם פטיש ענק, כדי שלא יווצר מצב שמישהו מפספס את הסימן הזה וכל ההופעה הוא חשב רק על הרגע החשוב הזה שניתן בידיו וקיווה לא לפשל, מה שגרם לו לרמת ריכוז גבוהה במיוחד.
ההופעה הוקלטה ויצאה בשנת 2005 על דיסק.


נתראה ביום שבת 13/4/13 בשעה 21:00 באנה לולו (רחוב הפנינים 1, יפו)

Phaedra

לפני משהו כמו שנה הזכרתי את האלבום Phaedra של טנג'רין דרים ואפילו שמתי לינק להאזנה. עכשיו הגיע הזמן להתייחס לאלבום הזה יותר בהרחבה.
Phaedra הוא אלבומם של טנג'רין דרים משנת 1974 ומנגנים בו אדגר פרוייסה (המוזיקאי היחיד שנשאר לאורך כל שנות פעילות הלהקה, בעוד שההרכב השתנה, הצטמצם והתרחב), כריסטופר פרנקה ופיטר באומן.

האלבום הוא אחד הראשונים, שנעשה בו שימוש ב- sequencer שהוא רכיב בסינטיסייזר (לפעמים גם חיצוני לו) שמאפשר לנו ליצור תבניות (patterns) של תווים בעזרת פיידרים או נובים שנשלטים ע"י המוזיקאי. התבנית שיצרנו תחזור על עצמה בלופ.

אני יודעת שההסבר הזה נשמע קצת מעורפל למי שלא בא מהתחום, אז הנה גם תמונה של סיקוונסר של Arp:

כאן יש 16 פיידרים שמאפשרים ליצור תבניות של 16 תווים

ולמי שזה עדיין לא הספיק, הנה סרטון קצר שבו הסיקוונסר של Arp שולט על סינטיסייזר:

ֿ

וחזרה ל- Phaedra. האלבום מורכב מארבע רצועות וכולו נעשה כמעט ורק בעזרת סינטיסייזרים (יש גם קצת דגימות שהוקלטו ותפקידים שהתווספו מאוחר יותר, אבל ליבו של האלבום מסונטז).

הרצועה הראשונה, שנושאת את שם האלבום, היא קטע של מעל 17 דקות, ונוצרה לגמרי במקרה. בזמן שחברי ההרכב השתעשעו להם עם הסיקוונסר החדש והציוד המעורר קנאה שלהם, ואני מתארת לעצמי שזה היה כיף גדול, הטייפ שלהם היה במוד של הקלטה (בטעות, כך נהוג לחשוב).
דבר נוסף שקרה ללא התכוונות היה קשור בסינטים עצמם, שהיו רגישים מאד לענייני טמפרטורה וכאשר זאת עלתה, נוצרו שינויים בלתי נשלטים בגובה הצלילים שנוגנו (פיטצ').




הקטע השני באלבום, הוא קטע סולו שמנגן אדגר פרוייסה על ה- Mellotron שלו (סוג של סאמפלר מוקדם, שמנגן דגימות שמוקלטות על סלילי טייפ).
למרות שבקטע יש שימוש מאסיבי בפילטרים ובצורה שהפכה כבר להיות מעט נדושה (אני חושבת שזה אחד האפקטים המוכרים ביותר במוזיקה אלקטרונית, אולי מתחרה רק בדיליי חתונות..) זה נעשה כאן בצורה מצוינת וזה קטע יפהפה, הנה הוא:





הקטע השלישי באלבום, Movements of a visionary, הוא יחסית יותר נסיוני ומשלב דגימות של קולות ולחישות שעברו "טיפול" ואלה משלימות את האווירה ההיפנוטית שנוצרת בזכות הארפג'ים המנוגנים בעזרת ה-  sequencer שלנו.




הקטע הסוגר של האלבום,  Sequent C, הוא קטע קצר (2:20 דקות) של פיטר באומן, והוא מנגן כאן על חליל שעובר דרך אפקט שנקרא, Tape Echo. מינימליסטי ויפה. עושה חשק להתחיל לשמוע את כל האלבום מחדש.

>

האלבום נחשב לאחד האלבומים המשפיעים ביותר על התפתחות המוזיקה האלקטרונית וחברי טנג'רין דרים הצליחו שוב להיות חלוצים ופורצי דרך ולהכניס את כל האוונגרד הזה לתוך תוכה של המוזיקה הפופלארית ולמקום די טוב במצעדי הרדיו של התקופה.

זהו להפעם, ואני מזכירה שביום שבת הבא 16/3/13, הג'אמע האלקטרונית מתכנסת שוב, אותו מקום (אנה לולו) אותה שעה (21:00) הרכב אחר (אלון כרמלי, אריאל ערמוני, ליאור גקלר ואנוכי).

וחוץ מזה, עומדים להיפתח קורסי אבלטון בירושלים ובת"א, וכדאי לשריין מקום. פרטים כאן.

פוסט קצר בדרך לתאילנד

אנחנו נוסעות לתאילנד מחר.
אחרי שסיימתי לטפל בכל מיני עניינים שקשורים לנסיעה, התפניתי לרגע כדי לדאוג גם לכם.
החלטתי לבדוק אם חוץ משייקים מעולים, קרפ בננה שהומלץ לי בחום, חופים מדהימים, מסאז'ים וכל הפינוקים האחרים, יש גם משהו מעניין בסצינה האלקטרונית.
ולא, אני לא מתכוונת למסיבות פול מון.

אז מצאתי לכם דואו תאילנדי שמגדיר את עצמו כדואו חשמלי אקוסטי שמנגן דברים בין פוסט פאנק לפ'אנק אלקטרוני וינטאג'י ואנרגיה גולמית מתפרצת. ואולי השם שלהם פשוט מסביר את המשפט האחרון טוב יותר - Stylish nonsense.

קבלו אותם!









אני נאלצת להסתפק בזה ולחזור פה לאריזות.

נחזור באמצע פברואר, וב 23/2/13 הג'אמע האלקטרונית תיפגש שוב באנה לולו לג'אם אלקטרוני מפנק.

חוץ מזה, יש קורס אבלטון שמתוכנן להיפתח בתחילת מרץ באמצע שבוע, מי שמעוניין יכול לשלוח לי מייל ואני אשלח תשובה מהחוף ברגע שאסיים את השייק.

באשמת עצבים רפופים

ביום שבת ה- 26/1, עת תגיח הג'אמע לעוד ערב של אילתור עמוס אלקטרוניקה וכל טוב, תוכלו לפגוש גם את חיים רחמני בין המאלתרים וחשבתי לעצמי שזאת הזדמנות טובה לכתוב על ההרכב שלו, קטב מרירי.

קטב מרירי הם:
חיים רחמני
שי לוינשטיין
יהוא ירון
קרן פנפימון זהבי

ומאחוריהם כבר ארבעה אלבומים (החמישי על האש, כך שמעתי ממקור מוסמך). האפילה של קטב מרירי, המורכבת משתי גיטרות, בס, תופים, הרבה אפקטים, צעצועים, מחשב ושירה, נשמעת לא מכאן. זה קצת מוזר בהתחשב בעובדה שהרבה מהטקסטים הם שירי משוררים, ושירה עברית היא מלכודת והיא עלולה למשוך את המוזיקה לאזורים אינטלקטואלים. כך גם העבודה עם נויז.
אבל קטב מרירי מצליחים לא ליפול למלכודות האלה ושומרים את המוזיקה שלהם עם אנרגיה ממחוזות הרוק והפאנק, עם קירות של סאונד וגיטרות עמוסות אפקטים.

זה קטע מהאלבום הראשון, קטב מרירי, בזמן שעוד היו שלישיה






עבודת הסאונד והמניפולציות שנעשו אחרי ההקלטה, לא הופכות את המוזיקה לנויז מוחלט, ובכל זאת גם חובבי אלקטרוניקה נסיונית יימצאו כאן את מבוקשם.


מהאלבום השני, על חורבות האביב, בחרתי לכם שיר של יונה וולך, "באשמת עצבים רפופים"




המוזיקה של קטב מרירי, למרות המימד הקודר שבה (ואולי בזכותו) מפיחה בי תקווה, שקיימת עוד רוח חופשית ורצון אמיתי להתנסות וליצור דברים אחרים.
קטב מרירי רקחו איזה שילוב מיוחד של נויז ופופולאריות והשילוב הזה מזכיר לי ז'אנרים שהתפתחו בשנות ה-70 וה-80 (פסיכדליה, קראוטרוק, אינדסטריאל ועוד). גם הצורה שבה נוצר האלבום הראשון (סשן לילי של אילתור, שהוקלט ונערך אח"כ לכדי אלבום), מזכירה זמנים אחרים ויפים.


מהאלבום השלישי, קסמים לסבל, מסמרי זהב




וקטע אחרון, הקטע הפותח של האלבום "באלה הימים" - שמונה שירים של לאה גולדברג





כמובן שאת כל הקטעים והאלבומים אפשר להוריד מאתר הבנדקמפ של הלהקה וגם אפשר להזמין משם את האלבומים בגירסה מודפסת. תכנסו, תקשיבו ותפרגנו.


ואני מזכירה, ביום שבת ה-26/1 באנה לולו (רחוב הפנינים 1, יפו), הג'אמע האלקטרונית נפגשת לאלתר לכם מוזיקה. חוץ מחיים רחמני ישתתפו גם המוזיקאים: אקין אידימן, סיניסטר סווטה, מרקו מילבסקי ואנוכי.

הג'אמע האלקטרונית שלי

אני שמחה לבשר על תחילתה של מסורת חדשה באנה לולו בשיתוף עם ה"החדר האלקטרוני שלי".. הג'אמע האלקטרונית של מיה דנון (זאת אני)!

אחרי שמצאתי את עצמי מעט מיואשת ממצב המוזיקה, ראו ערך מחשבות טורדניות, החלטתי לעשות מעשה וכך נולדה הג'אמע האלקטרונית.
אם לפרט קצת יותר, אז מדובר במפגשים שבהם מוזיקאים, שייבחרו כל פעם, יפגשו לג'אם חופשי שמביא את הסאונדים והאנרגיות של האלקטרוניקה ומפגיש אותם עם רוח של רוק, פאנק, פסיכדליה, אינדסטריאל, שוגייז, קראוטרוק ומה לא.
בקיצור, סלט אלקטרו - רוקי (המצאתי את המונח הזה עכשיו)

הערב הראשון יתקיים ביום שבת ה- 12/1/13 וישתתפו בו sinister sveta, dmitry polykov. Tashkentique, אסי ואנוכי

והנה קצת מוזיקה כדי להיכנס לאווירה:










אז כאמור, יום שבת, 12/1/13, 21:00 באנה לולו (רח' הפנינים 1, יפו)

מי שלא שם לא קיים