בימים האחרונים יש לי תחושה מוזרה של חוסר בחמצן. זה קצת מוזר בהתחשב בעובדה שחזרתי לפני כשבועיים ממדינה שבה זיהום האויר זה משהו שיכול לגרום לאדם שגר על הארובות של תחנת הכוח בחדרה להרגיש שהוא מוקף באויר צלול ונקי כמו בכפר פסטורלי על שפת נהר אי שם בדרום צרפת.
ברגע שדרכה כף רגלי מחוץ לשדה התעופה בניו דלהי, ראיתי לראשונה בחיי אויר. לח, סמיך ומזוהם להחריד. תקפו את נחיריי ריחות מעולם אחר, או אולי יותר מדויק יהיה להגיד, ריחות מהעולם האחר? במבט ראשון נראה היה שלקחתי טיסה ונחתתי בסוף העולם.
והנה, אני מוצאת את עצמי כאן בת"א מתגעגעת. הודו האינטנסיבית ומלאת הניגודים הזאת בסופו של דבר השאירה תחושה חזקה של ניקיון ושקט (למרות שהאוזניים הרגישות שלי לא יישכחו לעולם את קולות הצופר הבלתי נגמרים של המונית שהסיעה אותנו לעבר גן עדן קטן שלמרגלות ההימאלאיה).
אולי בכל זאת לא מדובר בסוף העולם, אלא בעולם חשוף, אחרי הכל, גם אצלנו הביוב מסריח, פשוט הפעמים היחידות שאנחנו מרגישים את זה, הן כשצינור מתפוצץ ומזכיר לנו את החיים.
טוב מילא, אני לא ארחיב בנושא הזה ואחזור לעניין שלשמו התכנסנו. אויר ומוסיקה אלקטרונית של שנות ה-70.
בשנת 1976, המוסיקאי ז'אן-מישל ז'אר, מוציא את האלבום Oxygen.
האלבום הוקלט בביתו של ז'אר, מוסיקאי ומלחין צרפתי, ויצא להפצה בינלאומית בקיץ 1977.
על עטיפת הדיסק יש ציור של אומן בשם מישל גרנייר, בו כדור נחשף כליבו של אדם, ציור זה לדבריו היה ההשראה לאלבום.
במשך כשמונה חודשים עבד ז'אר על האלבום ויצר אותו בשימוש מאסיבי בסינטיסייזרים אנלוגיים שונים, ביניהם Arp, Mellotron, Farfisa, Ems synthi Aks ו - Vcs 3.
ההצלחה לה זכה האלבום (מכר 15 מיליון עותקים!!) היתה מפתיעה למדי בהתחשב בעובדה שבהתחלה התקשה ז'אר למצוא חברת תקליטים שתפיץ אותו. בכל זאת מדובר באלבום אינסטרומנטלי לחלוטין ובו לקטעים אין שמות מקובלים, אלא הם ממוספרים כבתוך קטלוג.
הצלחה כזאת למוסיקה מסונטזת היתה חסרת תקדים והאלבום נחשב לאחד המרכזיים בהפיכת הסינטיסייזר לכלי מרכזי במוסיקה של שנות ה- 70.
הנה לינק קטן שבו ז'אר מסביר קצת על הכלים בהם השתמש ויכול לגרום עונג לחובבי סינטזה כמוני ואפילו לתחושות קנאה קלות עד בינוניות
את ההשראה לקטע Oxygen IV קיבל ז'אר מהקטע הידוע popcorn של Gershon Kingsley והנה הוא פה לפניכם, מבוצע על מוג
חמצן 4:
בשנת 1997 הוציא ז'אר אלבום המשך בשם Oxygene 7-13 (באלבום המקורי, היו שש רצועות, כך שלמעשה המיספור של הקטעים ממשיך מאותה נקודה), בו ניסה לשחזר את צורת העבודה שלו באלבום הראשון אך ללא כוונה לשחזר את אותה האוירה, אלא לייצר משהו חדש.
מצפייה בהופעות חיות נראה שהיה מדובר בלהיט ענק וזה דבר שנותן תקווה לנו, היוצרים האלקטרונים, שאולי פעם גם עלינו יזרקו חזיות ויקרעו לנו את החולצות וגם ייתכן ויש בכל זאת קהל למוסיקה אחרת. בקיצור מי יודע אבל אולי יום יבוא וקיסריה תהיה מלאה בהמון אדם שבא לראות גיק מחשבים על הבמה מזיז כפתורים בלתי נראים ונראה כולו שקוע במשחק סוליטייר עצבני.
שתהיה שנה טובה ומלאת חמצן
ברגע שדרכה כף רגלי מחוץ לשדה התעופה בניו דלהי, ראיתי לראשונה בחיי אויר. לח, סמיך ומזוהם להחריד. תקפו את נחיריי ריחות מעולם אחר, או אולי יותר מדויק יהיה להגיד, ריחות מהעולם האחר? במבט ראשון נראה היה שלקחתי טיסה ונחתתי בסוף העולם.
והנה, אני מוצאת את עצמי כאן בת"א מתגעגעת. הודו האינטנסיבית ומלאת הניגודים הזאת בסופו של דבר השאירה תחושה חזקה של ניקיון ושקט (למרות שהאוזניים הרגישות שלי לא יישכחו לעולם את קולות הצופר הבלתי נגמרים של המונית שהסיעה אותנו לעבר גן עדן קטן שלמרגלות ההימאלאיה).
אולי בכל זאת לא מדובר בסוף העולם, אלא בעולם חשוף, אחרי הכל, גם אצלנו הביוב מסריח, פשוט הפעמים היחידות שאנחנו מרגישים את זה, הן כשצינור מתפוצץ ומזכיר לנו את החיים.
טוב מילא, אני לא ארחיב בנושא הזה ואחזור לעניין שלשמו התכנסנו. אויר ומוסיקה אלקטרונית של שנות ה-70.
בשנת 1976, המוסיקאי ז'אן-מישל ז'אר, מוציא את האלבום Oxygen.
האלבום הוקלט בביתו של ז'אר, מוסיקאי ומלחין צרפתי, ויצא להפצה בינלאומית בקיץ 1977.
על עטיפת הדיסק יש ציור של אומן בשם מישל גרנייר, בו כדור נחשף כליבו של אדם, ציור זה לדבריו היה ההשראה לאלבום.
במשך כשמונה חודשים עבד ז'אר על האלבום ויצר אותו בשימוש מאסיבי בסינטיסייזרים אנלוגיים שונים, ביניהם Arp, Mellotron, Farfisa, Ems synthi Aks ו - Vcs 3.
ההצלחה לה זכה האלבום (מכר 15 מיליון עותקים!!) היתה מפתיעה למדי בהתחשב בעובדה שבהתחלה התקשה ז'אר למצוא חברת תקליטים שתפיץ אותו. בכל זאת מדובר באלבום אינסטרומנטלי לחלוטין ובו לקטעים אין שמות מקובלים, אלא הם ממוספרים כבתוך קטלוג.
הצלחה כזאת למוסיקה מסונטזת היתה חסרת תקדים והאלבום נחשב לאחד המרכזיים בהפיכת הסינטיסייזר לכלי מרכזי במוסיקה של שנות ה- 70.
הנה לינק קטן שבו ז'אר מסביר קצת על הכלים בהם השתמש ויכול לגרום עונג לחובבי סינטזה כמוני ואפילו לתחושות קנאה קלות עד בינוניות
את ההשראה לקטע Oxygen IV קיבל ז'אר מהקטע הידוע popcorn של Gershon Kingsley והנה הוא פה לפניכם, מבוצע על מוג
חמצן 4:
בשנת 1997 הוציא ז'אר אלבום המשך בשם Oxygene 7-13 (באלבום המקורי, היו שש רצועות, כך שלמעשה המיספור של הקטעים ממשיך מאותה נקודה), בו ניסה לשחזר את צורת העבודה שלו באלבום הראשון אך ללא כוונה לשחזר את אותה האוירה, אלא לייצר משהו חדש.
מצפייה בהופעות חיות נראה שהיה מדובר בלהיט ענק וזה דבר שנותן תקווה לנו, היוצרים האלקטרונים, שאולי פעם גם עלינו יזרקו חזיות ויקרעו לנו את החולצות וגם ייתכן ויש בכל זאת קהל למוסיקה אחרת. בקיצור מי יודע אבל אולי יום יבוא וקיסריה תהיה מלאה בהמון אדם שבא לראות גיק מחשבים על הבמה מזיז כפתורים בלתי נראים ונראה כולו שקוע במשחק סוליטייר עצבני.
שתהיה שנה טובה ומלאת חמצן
