יום רביעי, 21 בדצמבר 2011

מה שהיה הוא שיהיה

והנה הגיע סוף השנה ואמרתי לעצמי שזה לא יהיה בלוג סיכום שנה, בכל זאת, אני מעריכה שכולנו נאלץ לקרוא ולראות עשרות כתבות בנושא (הדבר היחידי שאני מחכה לו בקוצר רוח זה "סיכום עולמי" שזאת ללא ספק אחת הפינות היותר מוצלחות בטלויזיה).
ומה הטעם בכל הסיכומים האלה? ככל שהשנים עוברות נראה שאפשר לומר די בבטחון שמה שהיה הוא שיהיה, והוא גם מה שעכשיו. חזרה אינסופית של התרחשויות שמצטברת בסופו של דבר לרעש שאין ממנו מנוס או מנוחה. ובמילים מוסיקליות Feedback.

פידבק, מה שנקרא בעברית היזון חוזר, הוא מצב שבו סאונד שנוצר ע"י תהליך מסוים, מזין מחדש את אותו תהליך ובכך יוצר מעין לולאה. הלולאה הזאת גורמת "להצטברות" של סאונד, כך שהוא הופך במהירות ליותר חזק ויותר גבוה (וכמו שאומרת הסיסמא הידועה, גם יותר מהר).
דוגמא טובה היא הציפצופים החדים שנשמעים לא פעם בהופעות חיות (ציפצופים שאחריהם תמיד אני נזכרת שחבל שעוד לא עשיתי ביטוח אובדן שמיעה). התופעה נגרמת כאשר המיקרופון קולט את מה שיוצא מהרמקולים, שמיד מגבירים את אותה האינפורמציה ושוב נקלטים במיקרופון, וכך בלופ אינסופי.

אבל למרות ההקשר השלילי, בכל זאת, פידבק יכול להיות גם טוב ובשנות ה-70 הפך לאחד מסימני הזיהוי של המוסיקה הפסיכדלית והאלקטרונית שהתפתחה בשנים אלו.
הראשונים שרשמית השתמשו בו בהקלטות היו הביטלס בשתי השניות הראשונות של השיר I feel fine משנת 1964.




אחריהם היו טובים ורבים (ועדיין יש) שקצרה היריעה מלהזכיר את כולם.
את הפוסט הזה אני אקדיש לאלבום שיצא ב-1975 וכולו עשוי מפידבקים של גיטרה - Metal Machine Music של לו ריד.

האלבום הזה נולד, ככל הנראה, בגלל התחייבות של לו ריד לחברת התקליטים על הוצאת אלבום. משהו שהתחיל בתור בדיחה או אקט של מחאה. כך או אחרת, ישב לו ריד עם הגיטרה שלו וסוללת אפקטים מול המגבר ויצר פידבקים ללא הכרה. אחר כך  ביצע מניפולציות של שינוי מהירות וקיבלנו את מה שלימים נחשב אחת מנקודות הציון בהתפתחות מוסיקת הנויז.




באלבום אין שירים של ממש וגם לא מבנה הרמוני או מלודי כלשהו. רעש טהור ומזוקק. ריד עצמו ראה בעבודה שלו המצאה של מוסיקת המטאל וגילומה המושלם.

כמובן שהדעות לגבי האלבום לכשיצא היו חלוקות וברובן שליליות והוא כיכב בכל מיני רשימות מסכמות של אלבומי הרוק הגרועים ביותר שנוצרו אי פעם.
חלק מהקונים של האלבום החזירו אותו לחנויות מתוך מחשבה שהדיסק פגום ולכן המוסיקה נשמעת ככה.
מצד שני, היו גם כאלה (בודדים) שראו את הגדולה והחדשנות שבו וציינו לטובה גם את קריאת התיגר של ריד על מוסיקת הרוק ויושרו המוסיקלי.

הנה הקטע האחרון באלבום, שמסתיים בלמעלה משתי דקות של לופ קצרצר, שחוזר על עצמו בצורה מדיטטיבית.




ריד הושפע רבות באלבום זה מיוצרים כמו Lamonte Young, ואחרים שהיו ממייסדי ז'אנר ה- drone (עליו בהרחבה בפוסט נפרד).

ואסיים בברכת שנה טובה לכולם ושיר קצרצר באותו עניין אבל באוירה שונה משהו:





***** בסוף ינואר ייפתח קורס אבלטון נוסף ב"כיתה", זה הזמן לשריין מקום *****



6 תגובות:

  1. http://www.youtube.com/watch?v=IgLu2BAFlW8
    הנה משהו לשנה הבאה
    רוברט פריפ ובריאן אינו - נו פוסיפוטינג!

    השבמחק
  2. מאוד מעניין
    תמיד לומדים משהו חדש אצלך....
    שנה טובה

    השבמחק
  3. אלבום מעולה. קשה. מעולה.

    אני גם אוהב את זה מאוד:

    http://www.youtube.com/watch?v=5-g_s1YtaHM

    השבמחק
  4. זה טעם נרכש, כמו ויסקי - מריר, צורב ולא טעים בהתחלה.

    ברגע שהבנת שאת/ה אוהב/ת את זה יתברר לך שגילית עולם חדש של כיף (אם לצטט משפט של תלמודי בשיעורי המקס שלו אי שם לפני שלוש שנים).

    השבמחק