חומר תעשייתי

לפני כשנה בערך ראיתי סרט תיעודי, שעוסק בזוג שהחליט לצאת למסע שבסופו שני בני הזוג ייראו אותו הדבר. לתהליך הזה הם קראו Pandrogeny, והאג'נדה שלהם, היא שהאדם צריך לשאוף למצב שבו אין לו מיניות ברורה ומוגדרת. כדי לממש את החזון שלהם, הם החלו בסדרת ניתוחים פלסטיים בזה אחר זה. באיזשהו שלב הבחורה מתה (משהו שקשור לסמים, למרות שלא נאמר במפורש בסרט) והבחור המשיך במסע בנבכי הכירורגיה הפלסטית לבדו.

בני הזוג לאחר עוד מפגש מעניין עם סכין המנתחים

ובכן, למה אני מספרת לכם את סיפור האימים הזה? קודם כל אני מאמינה שכשמשתפים יותר קל להתמודד (יש לי רגישות מיוחדת לניתוחים פלסטיים, כך שהסרט לא היה לי קל לצפייה) וגם בגלל שהבחור המדובר הוא Genesis P-Orridge, ממייסדי להקת Throbbing Gristle הבריטית ולימים סולן Psychic TV.





הלהקה Throbbing Gristle הוקמה בשנת 1976 בבריטניה, ולמעשה נוצרה מתוך קבוצה פרפורמנס בשם COUM Transmissions (שזכתה לשם התואר המפוקפק "הורסי הציוויליזציה"). הלהקה כללה את:

Genesis P-Orridge
Cosey Fanni Tutti
Chris Carter
Peter "Sleasy" Christopherson

(נאלצתי להפריד אותם בשורה, כי אם לא, כל השמות היו מתבלגנים פה, מדהים שעוד לא נמצא לזה פתרון בימים שאפשר לשכפל בני אדם, או לפחות להפוך אותו לבנאדם אחר לגמרי).

הלהקה, שבין היתר קיבלה את הקרדיט על המצאת הז'אנר "אינדסטריאל", נודעה לשמצה בחוגים מסויימים בשל ההופעות החיות שלה, בהן הציגו בין היתר, חומרים פורנוגרפיים, תעמולה נאציים, חומרים נוצריים קיצוניים ועוד מוטיבים מהצד האפל של האנושות.

במילים שלהם אפשר לומר שהם חיפשו אחרי "בידור דרך כאב", אך למרות אלמנט השוק וזעזוע הקהל, שהשתמשו בו בהופעות, היה בדבר גם תזכורת למאזין שהדברים הקשים האלה, הם חלק מהעולם שבו אנו חיים ולא אלמנטים חיצוניים לו.


בנוסף, חברי הלהקה לא ראו עצמם מוזיקאים, וקראו תיגר על גישות הרמוניות שלתפיסתם, הן דרך מתוחכמת לפתח שליטה על אנשים. זה גם מסביר את הצורך לזעזע את הקהל - הזעזוע מרעיד את התפיסות המושרשות שלו ומעורר אותו לחשיבה עצמאית.

TG העדיפו להשאיר את היצירות שלהם לא גמורות לגמרי, מתוך כוונה למצות את האפשרויות והפוטנציאל הגלום בהם להשתנות, לאפשר לרעיונות חדשים להתפתח, ליצור הקשרים אחרים ועוד.
מתוך הגישה הזאת קל להבין מדוע ההופעות שלהם היו כל כך שונות מהאלבומים שהוציאו. הופעותיהם היו מאולתרות לחלוטין, נותנות מקום ליצירה רגעית אמיתית המגלמת בתוכה את המקום בו נמצאים חברי הלהקה באותו רגע נתון.
לדבריו של ג'נסיס:

Our sound is describing our collective and individual emotions and visions. And the sound that came from what we thought and saw … was second. Because that sound is completely inseparable from the way we felt at any given moment, which is why we did so much live, and why so much happened live. Whatever happened live was exactly what was going through us all at that time… And you can’t imitate that or mimic it or copy it

גם הטקסטים של השירים היו ברובם מאולתרים על הבמה, ואלו שלא, עברו תהליך של פירוק בשיטת ה - cutup technique (ג'נסיס הושפע רבות מוויליאם בורוז ואלן גינסבורג)

מבחינת כלים אלקטרוניים שבהם השתמשו, היו הרבה כלים תוצרת בית כמו גם אפקטים בהרכבה שבנו לבד, סינטיסייזרים, ושימוש מאסיבי בטייפים להקלטת דגימות (רעשים תעשייתיים בשפע).

בגלל שבמקרה של Throbbing Gristle העיקר הוא ההופעה החלטתי לא לשים קטעי אולפן שלהם אלא הופעה באורך מלא אז זה הזמן להישען אחורה, להדליק את הרמקולים ולהנות.

זאת הופעה משנת 1980, שנה מאוחר יותר הלהקה התפרקה.