יום שני, 31 בינואר 2011

למה אי אפשר לשבור סקסופון על הבמה? או נעורים מאוחרים

מאז ומעולם הרגשתי את רוח המרד חיה בתוכי. תספורת האלי אוחנה הפרועה מחטיבת הביניים היתה רק סנונית ראשונה לביטויי ההתנגדות שבאו בהמשך.אבל אז גם התחלתי לנגן על סקסופון, צעד שגרם לכל התודעה המוסיקלית שלי לקבל תפנית לעבר עולם רגוע ומיושב. עולם הג'ז. או במילים אחרות, נקלעתי לג'ז. מה ידעתי אז? אבל עכשיו במרחק הזמן, אני יודעת שלא הייתי שייכת, זה לא היה המקום הטבעי בשבילי, בכלל הייתי אמורה להיות פאנקיסטית, או במילים אחרות, הנה פוסט על פאנק. אני לא מומחית גדולה לכל הפאנק הזה, כי כאמור, הזזתי רגליים לצלילי קונטרבאס מהלך אי אילו שנים לא מבוטלות, אבל בכל זאת זה מה שמתנגן לי בימים אלו ברמקולים, אז חשבתי לאפשר לכם להיות לרגע חלק מהמסע שלי במחוזות זרים ורחוקים שמרגישים כמו בית.

מאיפה להתחיל עכשיו, זאת שאלה מאד קשה. חשבתי שהכי פשוט לחשוב על מה אני אוהבת. אז עלה לי לראש נויז ואנרגיה של פאנק ומסתבר שאני לא היחידה שחשבה על החיבור הזה. אמרו את זה קודם לפניי. נויז פאנק (ידוע גם כנויז רוק).
נויז רוק הוא שלוחה של הפאנק רוק. הזרעים להתפתחותו הונחו כבר בשנות ה-60, והוא התגבש לזרם עצמאי בשנות ה-80. המאפיינים הבולטים שלו, היו שימוש בדיסונאנס ופידבקים בשפע וזה אומר שאני כבר בכיוון הנכון. אחת היצירות הראשונות ששילבו את האלמנטים האלה בתוך הפאנק רוק היא free form guitar של להקה בשם שיקאגו בשנת 1969. לחובבי הניסויים בכלי נגינה (אני אגב, בדרך לצמחונות):



עוד יצירה שהשפיעה רבות על התחום וגם עשתה שימוש בדיסונאנסים ופידבקים היתה Metal Machine Music של לו ריד, שאמנם בחרתי לא לשים כאן לינק אליה, אבל היא בכל זאת מומלצת בחום. הלהקה שמזוהה עם תחילת הז'אנר היא Destroy all monsters והנה שיר שלהם שיכניס אותנו קצת לאנרגיה הנכונה



לפני מספר ימים, התמלאתי כולי אושר גדול, כשמצאתי הרכב, בעודי מכינה פוסט זה, שעושה מוסיקה בדיוק בשילוב שאני מנסה לתאר. קחו את הדיסונאנסים מלמעלה, הוסיפו להם את האנרגיה מלמטה ועוד אלקטרוניקה כיאה להרכב שפעיל בשנות האלפיים וקיבלתם את Neptune (להקת נויז פאנק מלוס אנג'לס):



בעודי מלאת התרגשות, השמעתי את הקטע הנ"ל לידיד יקר, שלא כמוני, הוא מומחה גדול מאד למוסיקאים עם כריות בכתפיים ואיפור כבד. הוא שמע ואמר, "את תאהבי את suicide". האמנם? יצאתי לבדוק.


Suicide הוא דואו אלקטרוני משנות ה-70 הכולל את אלאן וגה כסולן ומרטין רב (Rev) על הסינטיסייזרים. הם למעשה היו ההרכב הראשון שקרה למה שהוא עושה פאנק. רב יצר תבניות פשוטות ומיניליסטיות, המלוות במכונות תופים פרימיטיביות ולתוך האוירה הזאת השתלבו המילמולים של וגה ויצרו יחד שילוב שהיה לאחד המשפיעים שיצאו מאותה תקופה. ההרכב היה ידוע בעימותים שלו עם הקהל בזמן ההופעות החיות. בגלל הלבוש שלהם, לטענתם, הם היו מתקבלים בבוז גדול ע"י הקהל עוד לפני שהתחילה ההופעה. הופעה אחת שלהם התדרדרה לכדי הפגנה אלימה והיא מתועדת כבונוס טראק "23minutes over brussels" בהוצאה מחודשת של אלבום הבכורה שלהם, Suicide.



הסטיילינג שלהם, כמובן ראוי גם הוא לציון (אין לי מילים, פשוט שני אנשים עם סטייל מגניב וטעם מעולה במוסיקה).

ההרכב השפיע רבות על התפתחות סגנונות כמו אינדי רוק, אינדסטריאל ודאנס ועל הרכבים כמו רדיוהד, ג'וי דיויז'ן, ניק קייב ,R.E.M ועוד רבים וטובים.

ולמרות שזה לא בלוג על אקטואליה, הקטע שאיתו אסיים להפעם, מתאים לרוח התקופה כשאזרחים עניים ומיואשים יוצאים להפגין, ומוקדש למפגינים במצרים.












6 תגובות:

  1. יופי של פוסט.
    הצליל של נֶפ נהדר ונראה שצריך להיות בחדרים האלה.
    אולי תאהבי את זה :

    http://www.youtube.com/watch?v=PaTJRiU46yk&feature=related

    (שיקגו היא לא קליפורניה וצמחונות זה טוב)

    השבמחק
  2. לינק מתוקן :

    http://www.youtube.com/watch?v=PaTJRiU46yk

    השבמחק
  3. נכון מאד, שיקאגו היא באמת לא קליפורניה, כנראה ההזיות של החום הגבוה הביאו אותי לטעות הזאת, עמכם הסליחה ותוקן.

    השבמחק
  4. החדר האלקטרוני שלי5 בפברואר 2011 בשעה 3:14

    תודה!!

    השבמחק