עוגיות עבאדי וביטים מרוסקים

לפני כשנה נסעתי לברלין כדי להופיע. מזג האויר היה חורפי וזה בלשון המעטה. הטמפרטורות נעו בין 0 ל 7- מעלות. העיר היתה קפואה ומושלגת. הברווזים צעדו בבטחה על הנהר (מסתבר שהם לא עפים לשום מקום כשהאגם קפוא). מעבר לעניין הבעייתי הזה כל מה שיכל להשתבש השתבש. כבר במהלך הטיסה היו סימנים מבשרי רעות בצורת וועד מגדלי הפלפלים בערבה שטס בהרכב מלא גברים משופמים וקולניים שדיברו על הבחירות לוועד כל משך הטיסה בווליום שמתחרה עם להקת מטאל של בני נוער מהקריות.
הבלגנו. כשנחתנו, אנשי המכס הגרמני בחרו בי מתוך 200 נוסעי הטיסה ופתחו לי את כל התיקים (גרמנים במדים זה מלחיץ). בהמשך, גילתה שותפתי למסע שיש לה חור בנעל ונכנסים לה מים. בנעליים החדשות שהיא קנתה, התגלה שוב חור למחרת. כשכל זה כבר מאחורניו, איבדנו ארנק עם 500 יורו בשירותים של המוזיאון היהודי (haven't the jewish people suffered enough). בארנק היה גם הכרטיס השבועי למטרו... עד שהתארגנו מחדש עם כרטיסים, תפס אותנו פקח במטרו ונתן לנו קנס של 45 יורו נוספים.
והנה, מתוך כל החשיכה הזאת, הופיעה נקודת האור הראשונה.
פסטיבל Transmediale. גן עדן לחובבי מוסיקה אלקטרונית נסיונית וחדשה. ובתוך גן העדן הזה התחיל סיפור האהבה שלי עם הלייבל רסטר נוטון.
המפגש הראשון עם אמני הלייבל היה בהופעה של ריוחי איקדה במסגרת הפסטיבל. איקדה, יליד 1966, יוצר יפני החי בפריז, מתעסק בצורות הגולמיות ביותר של הסאונד (גלי סינוס, רעש לבן וכו') וחוקר את התדירויות הקיצוניות ביותר בטווח השמיעה האנושי. ההופעה שראינו היתה של הפרויקט "test pattern" שהוא מעין נויז קצבי ומפורק, צורם (לעתים להחריד) ומהפנט (לזה תרם גם האפקט הויזואלי - עבודת וידאו שהיתה מסונכרנת עם הסאונד ותרגמה אותו בזמן אמת לתבניות ברקוד מרצדות שהוקרנו על מסך ענק מאחורי איקדה).
לפעמים קטע יוטיוב אחד שווה מליון מילים:



למחרת ההופעה, הגענו למעין יריד שבו היו נציגים של כל הלייבלים הבולטים בתחום, ושם פגשתי את מרקוס, נציגם של רסטר נוטון. רסטר נוטון הוא לייבל גרמני שהוקם ב 1999 ואיחד את שני הלייבלים rastermusic ו- noton. הלייבל הוציא עד היום כ- 70 עבודות והדגש בכולן הוא על גישה נסיונית לסאונד ואמנות.
עדיין תחת ההשפעה של ההופעה מהערב הקודם, רכשתי לי שלושה דיסקים שיקררו את הימים השרביים שציפו לי בחזרתי לחורף הישראלי. הדיסק הראשון כמובן היה דיסק ההופעה. השני היה revep של Alva noto (שהוא ניקולאי קארסטן) ו- Ryuichi sakamoto. הדיסק הוא EP קצר הכולל שלושה קטעים לקלידים ואלקטרוניקה. הנוכחות המוסיקלית של נוטו רגישה ועדינה כמו מגע כנפיו של פרפר אלקטרוני  (אגב, הפרפר האלקטרוני הוא גם אחד ממנהלי הלייבל).



והדיסק השלישי הוא דיסק אוסף של כמה מהבולטים במוסיקאים החתומים בלייבל. אפתח ואומר שבדר"כ אוספים לא מושכים אותי במיוחד (להוציא קטע מההקשר של האלבום שלו, יכול להיות דומה למכירת ביסקוויט של קרמבו בלי הקצף - לח, חסר טעם ומבאס במיוחד).  אבל לא האוסף של רסטר נוטון (בגרמניה מצאתי קרמבו בעבודת יד באחד הקיוסקים ליד המוזיאון היהודי, זה היה מחזה מרגש ומוזר כאחד, טבלו את הקציפה בשוקולד מול עיניי הלא מאמינות). מדובר ב 14 קטעים שנותנים שעה ורבע של אלקטרוניקה נסיונית במיטבה. האוסף כולל מגוון די מייצג של המוסיקאים הפועלים בלייבל (coh, atom, nibo, alvo noto ועוד) אבל גם נשמע מצוין כדיסק בפני עצמו. למרות שיש בו 14 אמנים שונים, זה עובד טוב ביחד, כנראה בזכות ההקפדה של הלייבל בבחירת האמנים שלו וכן בבחירת הקטעים לאוסף. מומלץ כנקודת פתיחה למאזין המגשש דרכו באפילה.
הנה רצועה מספר 2 מהאוסף. קטע של פרנק ברטשניידר (aka Komet), מייסד הלייבל rastermusic



ואם בפרנק ברטשניידר עסקינן, זאת הזדמנות לסיים הפעם באוירת "שש עם עודד בן עמי". גאווה ישראלית.
המוסיקאי יאיר עציוני, מקים הלייבל False-Industries, אומר בצניעות שהופיע מספר פעמים עם ברטשניידר והאחרון שיחרר אצלו ריליס לפני כחודש. יצאנו לבדוק.
עציוני, מוסיקאי ומלחין הפעיל מזה שנים בסצינה האלקטרונית המקומית, משלב בעבודתו פידבקים, גלי סינוס נקיים והרבה ביטים נקיים פחות. לי זה נשמע מתכון די טוב ומסתבר שאני לא לבד. גם היפנים (לאחר שגילו את עוגיות עבאדי והתמכרו) כנראה אוהבים ויאיר מוציא בימים אלו דיסק שני בלייבל היפני spekk.

הנה הקטע Embrace the dark מתוך הדיסק המדובר שייצא במהרה בימינו   

אמן.