יום ראשון, 19 בספטמבר 2010

תפוחי כסף מהירח

בהשראת עונת החגים, המתאפיינת בהתחלות ושינויים, החלטתי לעשות שינוי משמעותי בחיי ולהפוך בצורה רישמית למוסיקאית במשרה מלאה! זאת כמובן החלטה די משמעותית ולכן רציתי לצרף לה איחול קטן. מי ייתן ולא אצטרך לאסוף בקבוקי פלסטיק ריקים בעגלת סופר ברחובות ת"א כדי לשלם את חשבון החשמל בחורף המתמשמש ובא. אמן.
בימים בהם נדירות הפעמים בהן מוסיקאי מקבל תשלום על עבודתו, זה איחול חשוב ביותר.
על הנורמות הנהוגות במחוזותינו בענייני "התנדבות מוסיקאים" אני ארחיב בפוסט מיוחד, בינתיים בשתי מילים, אסכם ואומר, אני נגד.

וחזרה לעניינים אלקטרוניים. ביולי השנה, הוזמנתי להופיע בפסטיבל מוסיקה עכשווית בשם , Avantgarde festival שמתרחש מדי קיץ בשיפהורסט, גרמניה (שעה נסיעה מהמבורג, שעה נסיעה מהים הבלטי). את הפסטיבל מארגן ז'אן הרווה-פרון מלהקת Faust בחווה שלו באזור הכפרי והפסטורלי הזה (ראיתי שם יותר פרות מאנשים).
ההופעה שלי היתה בערב היום הראשון, לקראת חצות. לפניי אגב, הופיעה לידיה לאנץ' האגדית. בזמן הסאונד צ'ק לקראת ההופעה, תפס את תשומת לבי, בחור גדול מימדים עם חולצת הוואי, ופניו פני אלכימאי. הוא התעסק שעות עם קופסה לא ברורה ומלא כבלים. אחרי ההופעה שלי הייתי יותר רגועה והתקרבתי לראות במה מדובר. והנה במלוא תפארתו, היה מונח לפניי...הבוקלה!!

בוקלה, הסינטיסייזר המודולארי הראשון, נוצר בשנת 1963 ע"י דון בוקלה (בתמונה). הכלי החדשני הציע מודולים שונים, כאשר כל אחד מהם אחראי על אספקט שונה של הצליל, למשל, פילטרים, אוסילטורים (יצרני גל) וכו'. בסינטים מהסוג הזה, בניית הצליל מתפתחת תוך מעבר ברצף המודולים השונים, כאשר מתחילים מהאוסילטורים, רכיבים המייצרים את הגל הבסיסי של הצליל, דרך פילטרים המסננים ממנו תדרים מסוימים, ואלמנטים נוספים שנותנים לו את ה"חתימה" שלו (timbre, לכל צליל יש חתימה אישית והיא זו המבדילה אותו מצלילים אחרים, למשל, צליל של חצוצרה לעומת סקסופון) החידוש בכלי היה בכך שהוא אפשר למוסיקאים לייצר את הסאונדים שהם רוצים בקלות יחסית. הגירסה הראשונה של הכלי היתה בהתאם לדרישות של המלחין מורטון סאבוטניק שהשתמש בבוקלה ליצירתו האלקטרונית Silver apples of the moon.הסידרה הראשונה של בוקלה נקראה בוקלה 100 ובשנים מאוחרות יותר, המשיך דון לפתח את הכלי ויצר את סדרת 200 (יצאה ב- 1970). לעוד התפתחויות תוכלו להציץ באתר של Buchla.



ובחזרה אל העתיד.. האלכימאי עם הגרוב הפאנקי שפגשתי אי שם בגרמניה, הוא ריצ'רד ליינהרט (Richard Lainhart), שהגיע לפסטיבל מלווה באישתו ושניהם יחד זכו אצלי לתואר "הזוג המלכותי של שיפהורסט", גם בגלל המראה הללא ספק מרשים של המלך ליינהרט וגם בשל העובדה שהם ישבו זה לצד זה בחצר המרכזית של הפסטיבל במשך כל שלושת ימי האירוע, ללא הפסקה, למעט אולי ההופעות של ריצ'רד וצפו בממלכתם האוונגרדית. במקרה הזה אני מאמינה שתמונה שווה יותר מאלף מילים. כך הם ישבו ללא תזוזה כמעט, שלושה ימים...




והנה קטע בשם Oraison מאת Olivier Messiaen ובביצוע של ריצ'רד על הבוקלה 200 שלו עם מקלדת שליטה מיוחדת Haken Continuum Fingerboard, תהנו!







למרות שהמפגש עם האלכימאי היה רב עוצמה, זו היתה רק טיפה אחת בים האוונגרד ואני אקדיש רשומה נפרדת לחוויותיי משם. בכל זאת אזכיר את המשקה האולטימטיבי ששתיתי שם והחזיר אותי לקפולסקי של שנות ה- 80. קפה קר + כדור גלידת וניל + קצפת + אבקת שוקולית מעל. גן עדן. שתהיה שנה טובה!! 

תגובה 1: