יום שבת, 21 באוגוסט 2010

מתחילים

שלום לכולם, אני מתרגשת מאד בזמן כתיבת השורות הראשונות בבלוג החדש שלי. הרעיון לכתוב אותו עלה בעקבות השקת הסדנאות שלי ללימודי מוסיקה אלקטרונית, שמתחילות בימים אלו ממש. גם הסדנאות וגם הבלוג הזה נועדו להפוך את הידע הרב בתחום המוסיקה האלקטרונית ויצירתה לנגיש יותר ולתת במה לז'אנרים קצת פחות מוכרים במוסיקה העכשווית. כך שבבלוג הזה תוכלו למצוא נקודות ציון בהתפתחות המוסיקה האלקטרונית וכן טיפים מעשיים שונים בתוכנות ליצירת מוסיקה.
הדרך האישית שלי בתחום, היתה קצת פתלתלה. תחילתה בנגינה על סקסופון וחלומות על הרכבי ג'אז במועדונים אפלוליים בניו יורק (חלום שניסיתי גם להגשים אי אז בגיל 20) והמשכה במועדונים אפלוליים לא פחות אבל עם הרבה אלקטרוניקה, חשמל, מחשבים ורעשים. אפשר לומר באופן די סופי בשלב הזה, שאני כבר לא רוצה להיות צ'ארלי פרקר.
אני בטח עוד אכתוב על הדברים שקרו לי בדרך, אבל בשלב זה תמונת מצב עכשווית. מוסיקאית ואמנית סאונד , מורה בביה"ס מוסררה במחלקה למוסיקה חדשה ומקימת פסטיבל מודולארי.

החיבור לאלקטרוניקה התחיל, קצת מביך להגיד, בהופעה של Saint Germain בת"א (האנגר 11). אני זוכרת שעמדתי שם בקהל והרגשתי שזה הדבר, הופעה שהיא גם מסיבה, הרכב ג'אז אלקטרוני חדשני (אז, היום כבר לא ממש) שמורכב מכלים אקוסטיים ואלקטרוניים. פשוט מדהים. קסם. אמרתי לעצמי: זהו. זה הכיוון ולשם הולכים. יצאתי לדרך והיעד.. פריז.




למרות שכבר היתה לי הידיעה שהשלב הג'אזי בחיי נגמר, זאת היתה האופציה שהכרתי וכך מצאתי את עצמי רשומה לקונסרבטוריון הלאומי בפריז במחלקה לג'אז ולוקחת שיעורים פרטיים אצל דויד אלמלק, מהכוחות העולים בסצינה העולמית, איש קשה ומסור כמעט עד אי שפיות, שבמשך 6 שנים ניגן 15 שעות ביום (!!!). אצלו למדתי שני דברים מרכזיים, הראשון היה שכדי להפוך לסקסופוניסטית וירטואוזית אני אצטרך כנראה להיוולד מחדש ולהקדיש את חיי לאימונים מפרכים וסיזיפיים והשני היה ששחייה זה דבר חשוב ממדרגה ראשונה בשמירה על הגב.

 


כעבור שנה, עזבתי את דויד (או אם נדייק, יום אחד הוא נעלם...) ומספר שבועות אחרי כן,קניתי את המחשב הראשון. המחשב הראשון. היו רבים אחריו, אבל תמיד אזכור לו חסד נעורים. איתו גיליתי עולמות חדשים. חבר התקין לי עליו את התוכנה Reason והיא נראתה לי כמו משהו שהגיע ישר מהאנטרפייז. מישהו בעבודה שלי אמר לי אז שזאת תוכנה מאד מקצועית.לדבריו "אפילו יהודה פוליקר עובד איתה". ריגוש אמיתי. ואם אפשר בשלב זה לצטט משירו הידוע של יודה, בדרכים שהלכתי טעיתי וודאי לא פעם אחת..

ובפוסט הבא: Reason - ימי התום

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה