השנה היא שנת 1986. המקום: ירושלים. ילדה בת 10 מגיעה לסניף כלי זמר במרכז העיר ומתחילה ללמוד אורגן קומותיים. תוך זמן קצר ידיה הקטנות משתלטות על הקלידים, מחליפות מקצבי תופים מלאכותיים, וכף רגלה השמאלית מנגנת תפקידי בס מורכבים. יצירות מופת כמו "Love Story" של אנדי וויליאמס ולהיטים שונים של ריצ'רד קליידרמן, ממלאות את עולמה התרבותי.
ואני שואלת, מה עם איזו יד מכוונת? מילא שנתנו לי להסתובב שנה שלימה עם תספורת של אלי אוחנה שיצאה משליטה עד שלא היתה ברירה ובן דוד שלי שאל בצורה ישירה: "מיה, מה קורה עם השיער?". מילא זה, אבל אף אחד לא יכל לבוא ולספר לי על ה- YAMAHA CS 80?! כבר הייתי שם! מוקפת בציוד שלהם! איפה היה המבוגר האחראי??
אבל כמו שנהוג לומר, כנראה שהייתי צריכה לעשות את הדרך הזאת כדי להגיע לכאן.
אז את הפוסט הפעם אני מקדישה לסינטיסייזר הזה שהוא חלק קטן מהצד האחר של YAMAHA שנסתר ממני כל נעוריי.
Yamaha cs 80 יוצר לראשונה בשנת 1977 וכבר בשנת 1980 הופסק ייצורו. הוא שקל קרוב ל-100 ק"ג, דבר שהפך אותו למעט בעייתי מבחינת ניידות (אם הייתי צריכה לקחת כזה דבר להופעה, אני מניחה שהייתי מזמינה הובלה או מוותרת על הגב שלי לתמיד, מי צריך אותו?).
אם כבר התחלתי במגרעות, אז עוד דבר שהיה מעט בעייתי בסינטי הזה, הוא רגישות גבוהה לתנאי מזג האוויר ובטמפרטורות לא סטנדרטיות (נגיד, קיץ תל אביבי) הוא היה יוצא מכיוון.
CS 80 הגיע כגירסה "קלילה" יותר של סינטי שקדם לו ונקרא GX1, שנחשב לחלומו של כל מוזיקאי בן התקופה. סינטיסייזר פוליפוני ששקל חצי טון ועלה 60,000 דולר (למרות זאת, סטיבי וונדר וקית' אמרסון לא ויתרו על התענוג והצליחו לנייד אותו בסיבובי ההופעות שלהם).
ב- CS 80, ימאהה השתמשו בטכנולוגיה שפיתחו במשך 3 שנים עבור ה- GX1 (אוסילטורים דומים, פילטרים, מעטפות ואמפליפיירים).
הפוגה מוזיקלית קטנה - קטע מפסקול הסרט היפהפה בלייד ראנר (במאי: רידלי סקוט) שיצר המלחין היווני וונג'ליס בעזרת ה- CS80. קטע יפה ועצוב כל כך
ועכשיו אפשר לדבר קצת על הדברים היפים בכלי הזה. קודם כל מדובר בכלי שמאפשר נגינה של 8 צלילים במקביל, כאשר לכל צליל יכולות להיות שתי שכבות, שזה בהחלט הרבה.
בנוסף הוא הגיע עם מקלדת רגישה לעוצמת לחיצה (aftertouch), דבר שהיה חלק ממעט מאד מקלדות באותה תקופה ובדר"כ הוזמן במיוחד.
לא זאת בלבד שהוא סיפק את האופציה הזאת, הוא איפשר גם Polyphonic aftertouch, כלומר ניתן היה לשייך את ה- aftertouch לקולות ספציפיים ולאו דווקא לכולם יחד.
בנוסף ה- CS80 הגיע עם ribbon controller, שהוא מעין רצועה שמאפשר סגירת מעגל בעזרת האצבע של המשתמש וכך שליטה על פרמטרים מסוימים נשלטי מתח חשמלי. אוקיי אז המשפט האחרון היה מאד מסובך. כדי לפשט אוסיף שבדר"כ בעזרת כזה רכיב אפשר ליצור pitchbend (שינוי בגובה הצליל).
כמובן שגם יכולת זאת היתה פוליפונית בסינטיסייזר המופלא הזה.
מי מכם שמתעסק בסינטזה ומקלדות יכול בוודאי להעריך את האפשרויות הנהדרות שמגולמות בכזאת מקלדת פלא.
היום כמובן שהסינטי הזה נחשב לפריט אספנות ועולה כמה אלפים טובים של דולרים אבל אם בכל זאת חשקה נפשכם בסאונדים קורעי הלב, רדופי האימה ויצירי המחשכים הללו אתם יכולים ללכת על גירסת פלאגין שיוצר ע"י בית התוכנה Arturia.
מוזיקאים רבים וטובים בחרו ליצור עם הסינטי הזה אבל אני בכל זאת אסיים עם וונג'ליס ובלייד ראנר
ובעניין אחר, בתחילת מאי ייפתח קורס אבלטון נוסף בכיתה למי שמתעניין ביצירה אלקטרונית.
עוד פרטים כאן.
ואני שואלת, מה עם איזו יד מכוונת? מילא שנתנו לי להסתובב שנה שלימה עם תספורת של אלי אוחנה שיצאה משליטה עד שלא היתה ברירה ובן דוד שלי שאל בצורה ישירה: "מיה, מה קורה עם השיער?". מילא זה, אבל אף אחד לא יכל לבוא ולספר לי על ה- YAMAHA CS 80?! כבר הייתי שם! מוקפת בציוד שלהם! איפה היה המבוגר האחראי??
אבל כמו שנהוג לומר, כנראה שהייתי צריכה לעשות את הדרך הזאת כדי להגיע לכאן.
אז את הפוסט הפעם אני מקדישה לסינטיסייזר הזה שהוא חלק קטן מהצד האחר של YAMAHA שנסתר ממני כל נעוריי.
Yamaha cs 80 יוצר לראשונה בשנת 1977 וכבר בשנת 1980 הופסק ייצורו. הוא שקל קרוב ל-100 ק"ג, דבר שהפך אותו למעט בעייתי מבחינת ניידות (אם הייתי צריכה לקחת כזה דבר להופעה, אני מניחה שהייתי מזמינה הובלה או מוותרת על הגב שלי לתמיד, מי צריך אותו?).
אם כבר התחלתי במגרעות, אז עוד דבר שהיה מעט בעייתי בסינטי הזה, הוא רגישות גבוהה לתנאי מזג האוויר ובטמפרטורות לא סטנדרטיות (נגיד, קיץ תל אביבי) הוא היה יוצא מכיוון.
 |
| via james Price |
CS 80 הגיע כגירסה "קלילה" יותר של סינטי שקדם לו ונקרא GX1, שנחשב לחלומו של כל מוזיקאי בן התקופה. סינטיסייזר פוליפוני ששקל חצי טון ועלה 60,000 דולר (למרות זאת, סטיבי וונדר וקית' אמרסון לא ויתרו על התענוג והצליחו לנייד אותו בסיבובי ההופעות שלהם).
ב- CS 80, ימאהה השתמשו בטכנולוגיה שפיתחו במשך 3 שנים עבור ה- GX1 (אוסילטורים דומים, פילטרים, מעטפות ואמפליפיירים).
הפוגה מוזיקלית קטנה - קטע מפסקול הסרט היפהפה בלייד ראנר (במאי: רידלי סקוט) שיצר המלחין היווני וונג'ליס בעזרת ה- CS80. קטע יפה ועצוב כל כך
ועכשיו אפשר לדבר קצת על הדברים היפים בכלי הזה. קודם כל מדובר בכלי שמאפשר נגינה של 8 צלילים במקביל, כאשר לכל צליל יכולות להיות שתי שכבות, שזה בהחלט הרבה.
בנוסף הוא הגיע עם מקלדת רגישה לעוצמת לחיצה (aftertouch), דבר שהיה חלק ממעט מאד מקלדות באותה תקופה ובדר"כ הוזמן במיוחד.
לא זאת בלבד שהוא סיפק את האופציה הזאת, הוא איפשר גם Polyphonic aftertouch, כלומר ניתן היה לשייך את ה- aftertouch לקולות ספציפיים ולאו דווקא לכולם יחד.
בנוסף ה- CS80 הגיע עם ribbon controller, שהוא מעין רצועה שמאפשר סגירת מעגל בעזרת האצבע של המשתמש וכך שליטה על פרמטרים מסוימים נשלטי מתח חשמלי. אוקיי אז המשפט האחרון היה מאד מסובך. כדי לפשט אוסיף שבדר"כ בעזרת כזה רכיב אפשר ליצור pitchbend (שינוי בגובה הצליל).
כמובן שגם יכולת זאת היתה פוליפונית בסינטיסייזר המופלא הזה.
מי מכם שמתעסק בסינטזה ומקלדות יכול בוודאי להעריך את האפשרויות הנהדרות שמגולמות בכזאת מקלדת פלא.
היום כמובן שהסינטי הזה נחשב לפריט אספנות ועולה כמה אלפים טובים של דולרים אבל אם בכל זאת חשקה נפשכם בסאונדים קורעי הלב, רדופי האימה ויצירי המחשכים הללו אתם יכולים ללכת על גירסת פלאגין שיוצר ע"י בית התוכנה Arturia.
מוזיקאים רבים וטובים בחרו ליצור עם הסינטי הזה אבל אני בכל זאת אסיים עם וונג'ליס ובלייד ראנר
ובעניין אחר, בתחילת מאי ייפתח קורס אבלטון נוסף בכיתה למי שמתעניין ביצירה אלקטרונית.
עוד פרטים כאן.
