לפני כשלושה חודשים, עת היה הקיץ בשיאו, כתבתי את הפוסט הראשון על להקת Ultravox (סימן קריאה). שם כתבתי על שלושת האלבומים הראשונים של הלהקה בתקופה שמנהיג הלהקה היה John Foxx, בשנים 1974-1979.
ועכשיו עם בוא הסתיו, הגיעה העת לשוב אל הלהקה. Foxx כבר פרש ואת מקומו בתור הווקליסט והפרונטמן של הלהקה תפס Midge Ure.
השינויים הפרסונליים הללו הביאו למה שנהוג לקרוא "the classic line-up" שכלל את:
Midge Ure - שירה, גיטרות, סינטיסייזרים.
Chris Cross - בס, קולות, סינטיסייזרים.
Warren Cann - תופים, תופים אלקטרוניים, קולות.
Billy Currie - כינור, קלידים.
שלושת האחרונים היו חברי ההרכב המקורי ששרדו לאחר פרישת Foxx.
Ure הצטרף ללהקה שבורת לב בשל עזיבתו של Foxx והצליח להפיח בהם שוב רוח חיים ושמחת נעורים ובשנת 1980 הוציאו יחד את האלבום הרביעי של הלהקה, Vienna, שהביא איתו, לראשונה, הצלחה מסחרית מסחררת.
האלבום נפתח בקטע האינסטרומנטלי (בחירה מעניינת ואמיצה לשיר פותח) שנקרא Astradyne, כמעט כולו על טהרת הסינטיסייזרים.
ועכשיו עם בוא הסתיו, הגיעה העת לשוב אל הלהקה. Foxx כבר פרש ואת מקומו בתור הווקליסט והפרונטמן של הלהקה תפס Midge Ure.
השינויים הפרסונליים הללו הביאו למה שנהוג לקרוא "the classic line-up" שכלל את:
Midge Ure - שירה, גיטרות, סינטיסייזרים.
Chris Cross - בס, קולות, סינטיסייזרים.
Warren Cann - תופים, תופים אלקטרוניים, קולות.
Billy Currie - כינור, קלידים.
שלושת האחרונים היו חברי ההרכב המקורי ששרדו לאחר פרישת Foxx.
Ure הצטרף ללהקה שבורת לב בשל עזיבתו של Foxx והצליח להפיח בהם שוב רוח חיים ושמחת נעורים ובשנת 1980 הוציאו יחד את האלבום הרביעי של הלהקה, Vienna, שהביא איתו, לראשונה, הצלחה מסחרית מסחררת.
האלבום נפתח בקטע האינסטרומנטלי (בחירה מעניינת ואמיצה לשיר פותח) שנקרא Astradyne, כמעט כולו על טהרת הסינטיסייזרים.
את האלבום הפיק Conny Plank, שגם הפיק להם את אלבומם השלישי (System of Romance) וכמובן התפרסם בין היתר בשל העבודה שלו עם הרכב הקראוטרוק המצליח, Kraftwerk (להקה שנחשבת אחת ההשפעות הגדולות על ז'נאר ה - synthpop).
עוד קטע מעניין ושונה מאד מהקטע הראשון, הוא Mr. X
בהנהגתו של Ure, אפשר לומר שההרכב שינה כיוון ופנה לקהל רחב יותר. הסינגל הראשון ששוחרר, Sleepwalk, נכנס לטבלת 40 השירים המצליחים בבריטניה!
הסינגל השני, לא הצליח לעשות זאת, אבל אז הגיע Vienna והכל השתנה, כשהוא נכנס ישירות למקום השני בטבלה!
השיר, שהושפע מסרטו של קארול ריד, The third man, נכתב ע"י כל חברי הלהקה.
לדברי Cann, מתופף הלהקה, הקטע התחיל מליין/פאד תופים שיצר על כלי שנקרא Synare, שהוא בעצם סינטיסייזר שנשלט ע"י פאדים (כמו במכונת תופים) ולא ע"י מקלדת (הכלי אגב הומצא באמצע שנות ה-70 בחברת Star Instruments).
על הליין הזה הוסיפו חברי הלהקה לחן שעבדו עליו בעבר אבל לא מצאו לו פזמון, והכל ישר נפל למקום.
את המשפט This means nothing to me, אמר Ure במהלך שיחה "ארטיסטית" בין חברי הלהקה על המלחין Max Reger, ועזב את האולפן. כשחזר, הביא עמו את השורה מולחנת והכניס אותה לתוך השיר.
גם הוידאו קליפ שנוצר עבור השיר היה יחסית חדשני, בכך שהוא היה מעין "מיני סרט", שחקנים, עלילה, מתח, תשוקה ומה לא!
קבלו אותו!
התרומה של Ultravox לז'אנר ה - synthpop גדולה מאד.
חשוב לזכור שהחידוש בז'אנר דווקא נמצא במילה פופ ולאו דווקא במילה סינט'.
עוד לפני סוף שנות ה-70 ותחילת ה-80 היתה יצירה עשירה מאד בתחום האלקטרוני עם דגשים על סינטזה (כתבתי כבר לא מעט פוסטים בנושא). אבל התרומה של ה-syntpop היא בשימוש האלקטרוני דווקא במוזיקת הפופ.
כשזה קרה, המוזיקה האלקטרונית הגיעה סופסוף אל ההמונים. חלקה של Ultravox ברגע הזה לא ניתן לביטול.
בבריטניה של השנים האלו עולה לשלטון מרגרט ת'אצ'ר, האבטלה גואה והציבור מרגיש מנותק יותר ויותר מהשלטון. הסינטפופ מבטא בחלקו את תחושות הניכור והריקנות הללו, כשחלק מהיוצרים מגיעים ישירות מעולם הפאנק ומחפשים דרך מוזיקלית חדשה לבטא את זעמם העצור.
ומצד שני, זרם אחר בז'אנר, עם להקת "Human League" כמייצגת, תופס כיוון קליל יותר (וכלכלי יותר), עם גישה אופטימית ושירים פופיים סטנדרטיים, שמדברים על נושאים כמו אהבה ורומנטיקה.
עליהם בפעם הבאה...
