יום שלישי, 31 ביולי 2012

Ultravox!

ברגע האחרון של יולי התיישבתי לכתוב את הפוסט הזה. חם כל כך ואני מזיעה פה על הספה. לא זוכרת שבשנה שעברה היה כל כך חם. אולי זה בגלל שהשנה נראה שכולם מבלים את הקיץ בארצות רחוקות וקרירות ורק אני נשארתי פה בלבנט.
למרות שמזג האויר פה מזכיר לי את הודו של שנה שעברה, כשהסתובבתי לי בניו דלהי והזמן עמד מלכת בתוך אויר מלא מים, אני מתנחמת במזגן ובמחשבות על וינה.

Vienne הוא אלבומה הרביעי של להקת Ultravox, אחת הלהקות הפעילות של תקופת ה - new wave בתת הז'אנר שכונה synthpop (בשל שימוש רב שנעשה בסינטיסייזרים).
תקופת הפעילות של הלהקה חולקה לשני חלקים, החלק המוקדם בין השנים 1974-1979, בו הפרונטמן של הלהקה היה John Foxx, והחלק השני, בין השנים 1979- סוף שנות ה-80, בו פוקס עזב ו- Midge Ure, תפס את מקומו.



חברי הלהקה סבלו מחוסר יכולת לקבוע את שם הלהקה ולכן היא החליפה מספר שמות בשנתיים הראשונות לקיומה (בהתחלה נקראו Tiger Lily ואח"כ The Zips, Fire of  London, ועוד ועוד), אך לבסוף, במהלך הקלטת אלבומם הראשון, הוחלט על השם Ultravox (לצערי בלוגר לא מאפשר לי לשים סימן קריאה אחרי, אבל הוא היה חלק מהשם הזמני הנ"ל שהשתנה בהמשך פשוט ל- Ultravox).
גם שמו של הזמר, Foxx, לא היה שמו האמיתי אלא אומץ כשם במה באותה שנה יחד עם הבסיסט ששינה את שמו ל- Chris Cross (אם נצרף לזה גם את גארי ניומן מהפוסט הקודם, נראה שזה היה צו השעה לאמץ זהות חדשה).

שני האלבומים הראשונים שהוציאה הלהקה לא זכו להצלחה רבה במכירות.
הקטע שחתם את אלבומם השני, Hiroshima Mon Amour, עשה שימוש חלוצי במכונת התופים Roland Tr-77 וסימן את כניסת הלהקה לז'אנר הסינטפופ תוך עזיבה של הפאנק.




אח"כ הגיע אלבומם השלישי , Systems of Romance, אותו הפיק קוני פלאנק, המפיק של Kraftwerk.
האלבום הזה עשה שימוש יותר מאסיבי בסינטיסייזרים וגם הוא לא הצליח מסחרית, למרות הביקורות המפרגנות.



בקטע הבא מאותו אלבום, נעשה שימוש בסינטיסייזר Arp Odyssey כמקור סאונד לאלמנטים הריתמיים



בקטע Quiet Man, שוב זנחו חברי הלהקה את התופים האקוסטיים לטובת Roland TR-77, והנה התוצאה:


גארי ניומן בכבודו ובעצמו אמר שהאלבום הזה היה אחת מההשפעות היחידות שלו ואפילו הזמין את Billy Curry (כינור, קלידים) להשתתף באלבום The Pleasure Principle.
אבל האלבום הזה למעשה סיים את התקופה של Foxx  כמנהיג הלהקה, ולאחר שלושת הכשלונות הלהקה עברה משבר רציני עד שהגיע Ure והציל את מה שנשאר ממנה.


אז אמנם רציתי לכתוב על האלבום הרביעי שלהם, אבל נסחפתי אחרי הצלילים של שלושת האלבומים הראשונים ויש בפוסט הזה כבר הרבה מוזיקה. אבל אל דאגה, תמיד יש את הפוסט הבא..


אני רוצה להזכיר גם שבאוגוסט הבלוג חוגג שנתיים ומי שרוצה עוד יכול לשלוח קטע ולהשתתף בחגיגה , הנה לינק.
חוץ מזה יש גם קורס אבלטון שנפתח שבוע הבא, למי שרוצה לחזור לספסל הלימודים.


יום רביעי, 11 ביולי 2012

Are Friends Electric?

בשבועות האחרונים נהיינו מיודדות עם השכנים מלמטה. משפחה של פליטים שכוללת שלושה ילדים בני שנה, ארבע ושבע. ובגלל שמדובר בילדים שלא גדלים עם מחשב בבית, נראה שהם עוד מתנהגים כמו ילדים של פעם, ילדים כמו שאנחנו היינו.
זה בא לידי ביטוי בהרבה דרכים, אבל המעצבנת שביניהם היא הניסיון הבלתי נלאה שלהם לבוא לבקר. לאורך כל היום יש צלצולים בדלת וגם באינטרקום, וכשאני פותחת הם פשוט שואלים "אפשר לבוא אליכם?" ואם נגיד שאי אפשר מיד תבוא השאלה "עכשיו מה?"
זה מזכיר לי את ילדותי הרחוקה, בשנות ה-80, כשלשכנה שלי קנו מחשב קומודור 64 ואחי ואני היינו מכורים למשחק "קארטקה", ולא נותרה לנו ברירה אלא לדפוק ללא הרף על דלת ביתה ולשאול "אפשר לבוא אליכם?". עכשיו, שנים אחרי, אני מצליחה להבין עד כמה היינו בלתי נסבלים ולהתמודד עם הסירוב שלעתים קרובות הגיע מצד הוריה. אבל איך אפשר לעמוד בקסמה של הטכנולוגיה החדשה בדמות קומודור חדשני עם כונן קסטות?

ובזמן שאנחנו התדפקנו על דלתות סגורות, בעולם התחיל הגל החדש (new wave) חוגג גם הוא את אותן טכנולוגיות ומתוך געגועיי אקדיש לו סדרת פוסטים. והיום נתחיל עם גארי ניומן, שהוא התגלמותן היפה של סוף שנות ה-70 ותחילתן של שנות ה-80 המוקדמות.

אדם?

לפני שהחל ליצור תחת השם Gary Numan (את שם המשפחה הוא שאל ממודעה לשירותיו של האינסטלטור Neuman, שראה בדפי זהב) הקים ביחד עם ג'ס לידיארד (שהיה גם דודו) ופול גרדינר את להקת הפאנק Tubeway Army.




העניין הגובר של ניומן בעולם הסינטיסייזרים והשימוש המאסיבי בהם במוזיקה של הלהקה (ואח"כ שלו) הפכו את ניומן לאחד היוצרים המשפיעים ביותר בהמצאת והתפתחות ה- synth pop.
ע"י שימוש באפקטים לגיטרה, דרכם העביר את צלילי הסינטיסייזרים שלו (שיטת עבודה שחביבה עליי במיוחד), הצליח ליצור סאונד מטאלי ודיסטורשן שסיפק אווירת רוק למרות חסרונן של הגיטרות.




בשנת 1979 הוציא את האלבום The Pleasure Principle תחת השם "שלו", אלבום שזכה להצלחה גדולה והגיע לראש המצעדים.
באלבום הזה, כאמור לא היה שימוש בגיטרות חשמליות אלא עבודה חזקה מאד של סינטיסייזרים.
הבולטים שביניהם היו המיני מוג וסינטי נוסף מבית היוצר של מוג שנקרא פולימוג.
ואפקטים כמו Reverb, Phase, Flanger ועוד, הוסיפו אנרגיה חיה לצלילים המסונטזים.

הלהיט הגדול של האלבום נקרא Cars ומורגשת בו השפעה של (Autobahn (Kraftwerk.




הנה עוד קטע יפהפה מהאלבום, שמספר על אנדרויד שרוצה כל כך להיות אנושי מנקודת מבטו של האנדרויד.




האלבום הזה נחשב המוצלח ביותר של ניומן, למרות שהיה רק תחילתה של קריירה מוזיקלית שנמשכת עד היום ושירים ממנו בוצעו ע"י אמנים אחרים, למשל, Nine Inch Nails :





בקיצור, נכבשתי בקסמיו של ניומן, באוירת הניכור האופנתית לתקופה וכמובן בסטייל האופנתי שלו.
במקרה הזה, ללא ספק מדובר בחבר חשמלי.



הודעה חשובה:
מי שטרם ראה, הבלוג עומד לחגוג שנתיים, ויש לכם דרך להשתתף ולהשאיר חותם בהיסטוריה האלקטרונית. הנה פרטים.