יום רביעי, 11 ביולי 2012

Are Friends Electric?

בשבועות האחרונים נהיינו מיודדות עם השכנים מלמטה. משפחה של פליטים שכוללת שלושה ילדים בני שנה, ארבע ושבע. ובגלל שמדובר בילדים שלא גדלים עם מחשב בבית, נראה שהם עוד מתנהגים כמו ילדים של פעם, ילדים כמו שאנחנו היינו.
זה בא לידי ביטוי בהרבה דרכים, אבל המעצבנת שביניהם היא הניסיון הבלתי נלאה שלהם לבוא לבקר. לאורך כל היום יש צלצולים בדלת וגם באינטרקום, וכשאני פותחת הם פשוט שואלים "אפשר לבוא אליכם?" ואם נגיד שאי אפשר מיד תבוא השאלה "עכשיו מה?"
זה מזכיר לי את ילדותי הרחוקה, בשנות ה-80, כשלשכנה שלי קנו מחשב קומודור 64 ואחי ואני היינו מכורים למשחק "קארטקה", ולא נותרה לנו ברירה אלא לדפוק ללא הרף על דלת ביתה ולשאול "אפשר לבוא אליכם?". עכשיו, שנים אחרי, אני מצליחה להבין עד כמה היינו בלתי נסבלים ולהתמודד עם הסירוב שלעתים קרובות הגיע מצד הוריה. אבל איך אפשר לעמוד בקסמה של הטכנולוגיה החדשה בדמות קומודור חדשני עם כונן קסטות?

ובזמן שאנחנו התדפקנו על דלתות סגורות, בעולם התחיל הגל החדש (new wave) חוגג גם הוא את אותן טכנולוגיות ומתוך געגועיי אקדיש לו סדרת פוסטים. והיום נתחיל עם גארי ניומן, שהוא התגלמותן היפה של סוף שנות ה-70 ותחילתן של שנות ה-80 המוקדמות.

אדם?

לפני שהחל ליצור תחת השם Gary Numan (את שם המשפחה הוא שאל ממודעה לשירותיו של האינסטלטור Neuman, שראה בדפי זהב) הקים ביחד עם ג'ס לידיארד (שהיה גם דודו) ופול גרדינר את להקת הפאנק Tubeway Army.




העניין הגובר של ניומן בעולם הסינטיסייזרים והשימוש המאסיבי בהם במוזיקה של הלהקה (ואח"כ שלו) הפכו את ניומן לאחד היוצרים המשפיעים ביותר בהמצאת והתפתחות ה- synth pop.
ע"י שימוש באפקטים לגיטרה, דרכם העביר את צלילי הסינטיסייזרים שלו (שיטת עבודה שחביבה עליי במיוחד), הצליח ליצור סאונד מטאלי ודיסטורשן שסיפק אווירת רוק למרות חסרונן של הגיטרות.




בשנת 1979 הוציא את האלבום The Pleasure Principle תחת השם "שלו", אלבום שזכה להצלחה גדולה והגיע לראש המצעדים.
באלבום הזה, כאמור לא היה שימוש בגיטרות חשמליות אלא עבודה חזקה מאד של סינטיסייזרים.
הבולטים שביניהם היו המיני מוג וסינטי נוסף מבית היוצר של מוג שנקרא פולימוג.
ואפקטים כמו Reverb, Phase, Flanger ועוד, הוסיפו אנרגיה חיה לצלילים המסונטזים.

הלהיט הגדול של האלבום נקרא Cars ומורגשת בו השפעה של (Autobahn (Kraftwerk.




הנה עוד קטע יפהפה מהאלבום, שמספר על אנדרויד שרוצה כל כך להיות אנושי מנקודת מבטו של האנדרויד.




האלבום הזה נחשב המוצלח ביותר של ניומן, למרות שהיה רק תחילתה של קריירה מוזיקלית שנמשכת עד היום ושירים ממנו בוצעו ע"י אמנים אחרים, למשל, Nine Inch Nails :





בקיצור, נכבשתי בקסמיו של ניומן, באוירת הניכור האופנתית לתקופה וכמובן בסטייל האופנתי שלו.
במקרה הזה, ללא ספק מדובר בחבר חשמלי.



הודעה חשובה:
מי שטרם ראה, הבלוג עומד לחגוג שנתיים, ויש לכם דרך להשתתף ולהשאיר חותם בהיסטוריה האלקטרונית. הנה פרטים.


6 תגובות:

  1. הו גרי, גרי.. נסיך אופל של צלופן.
    "אר פרנדס אילקטריק" היה ונשאר אחת הקלאסיקות בעיניי של כל הזמנים. הידעת? בראיון גרי סיפר שהליד בשיק הזה הוא תוצאה של טעות כי החליקה לו היד בזמן שניסה לנגן משהו אחר.
    ואני מזדהה לחלוטין עם אהבת ה64 הישן והטוב. גם לי לא היה משלי ובמבט לאחור אני יכול להגיד בוודאות שאהבתי למוזיקה החלה עם הציפייה שהמשחק ייטען (בילדות זה נראה כמו שנים, מעניין כמה זמן זה באמת) כשברקע גרסאות 8 ביט לקטעי אלקטרוניקה מהתקופה. (ללא מתן קרדיט!) את מזהה למשל את המקור של זה?
    http://www.youtube.com/watch?v=vo0sgcQNEic

    השבמחק
  2. מילא היד שהחליקה, אבל הוא גם אמר שהלוק שלו נוצר בגלל שהיו לו הרבה חצ'קונים שהיה צריך להסתיר עם שכבות של מייקאפ... יש דברים שכדאי להשאיר אותם לא מוסברים, לא?
    ומה המקור??

    השבמחק
  3. ז'.מ.ז':
    http://www.youtube.com/watch?v=yFQ74lrMuHo

    ויש עוד דוגמאות, זה מדהים איך פעם היו יכולים לגנוב בלי לתת קרדיט... מצד שני זו לא היתה תעשייה של מיליונים כמו היום.

    השבמחק
  4. מי יודע אולי ז'אן קיבל איזה כמה שקלים על זה.. נשאר רק לקוות

    השבמחק
  5. קרטקה.... כמה לקח לי עד שהרגתי את הקיסר בסוף.





    ובפינת הסאטי... ביצוע יפה יפה לג'ימנופדי.

    http://youtu.be/Baz3rWsjE0o


    יניב מהמחסן.

    השבמחק