יום שלישי, 14 ביוני 2011

גן הפעמון

יצא לי להזכיר פה ושם את הנושא של סינטזה, אבל עכשיו, לרגל ההחלטה שלי להתחיל ללמד קורס למסנטזים צעירים במסגרת "הכיתה", הגיע הזמן להיכנס קצת יותר לעומק.
אז מה זה בעצם סינטזה ולמה צריך אותה בכלל? לפני אי אילו שנים לשמע המילה סינטיסייזר היתה עולה בעיני רוחי תמונה של רמי קליינשטיין עם אורגן גיטרה ובנדנה על הקרחת המתפתחת. אני לא מתביישת לומר, הייתי בורה. אז למי שעדיין לא ראה את האור, סינטזה, אם ארצה לתמצת את זה למשפט אחד, היא התורה של ייצור צליל מגלים חשמליים. בתוך ההגדרה הכללית הזאת יש כל מיני שיטות שגורמות לנס המופלא לקרות, ביניהן, סינטזה חיבורית, חיסורית, גרנולרית, FM ועוד (אני ארחיב על כל אחת מהן בפוסט הזה ובבאים אחריו).
החשיבות של התחום הזה גדולה למדי ואני רואה בו את אחד מהתחומים החשובים ביותר ביצירה אלקטרונית, כי זה המקום שבו נוצר הצליל, כאן הכל מתחיל (ואם אנחנו לא עושים את זה כמו שצריך, יכול להיות שכאן זה גם ייגמר).
גם בז'אנרים אחרים החשיבות של "סאונד" מאד משמעותית, למשל מיילס דייויס היקר שמעולם לא נחשב וירטואוז גדול על החצוצרה, ידע לעשות בדיוק את זה ולייצר "סאונד" אחר וייחודי וזכה על כך לתהילת עולם. קבלו אותו:



בהמשך היה לנו גם את אורנט קולמן, שיצר סאונד ייחודי בבחירה שלו בסקסופון עשוי פלסטיק (מעבר ליכולות המרשימות שלו גם בצדדים אחרים ביצירה):



יש עוד הרבה דוגמאות, אבל אני אחזור לענייננו, סינטזה.
מה שבעצם חשוב לי להדגיש, זה שבמוסיקה אלקטרונית, הסאונד הוא לא פחות חשוב וההתעסקות בו היא בעיניי עוד יותר מתבקשת.
אני אגב, ב"תקופה הזהובה" של חיי (ימי הסקסופון המיוזעים ומעקמי הגב) השקעתי שעות ארוכות בצלילים ארוכים ומתסכלים, הגעתי עד לרובע מפוקפק בפריז כדי לקנות פיה מאד מסוימת, ביקרתי אצלי מתקני כלים מוזרים (על גבול המכשפים), ועוד ועוד רק כדי לקבל את הצליל שחיפשתי.

הסינטזה קיימת מאז סוף המאה ה-19 (תוכלו לקרוא על זה בפוסט הזה) אבל אני רוצה להתחיל דווקא בסוף שנות ה- 60 ותחילת שנות ה-70, השנים בהן הומצאה סינטזת ה - FM.
סינטזת FM, ראשי תיבות של Frequency Modulation, מתרחשת כאשר גל אחד בתדירות מסוימת, נקרא לו המודולטור, גורם לשינויי תדירויות בגל אחר.
למשל אם הגל המרכזי בתדירות של 1000 הרץ, והמודולטור בתדירות של 200 הרץ, בסינטזת FM יופיעו ויעלמו במחזוריות קבועה תדרים בין 800 הרץ ל- 1200 הרץ.
ומכל המדע הזה והמתמטיקה (אני מקווה ששרדתם עד פה, באמת שצמצמתי את ההסבר למינימום האפשרי) קיבלנו סאונדים עם גוון מטאלי, כשהבולט ביניהם זה צליל פעמון מתכתי.
אגב, אם הגל שמשמש כמודולטור יהיה יותר מורכב ופחות מחזורי, נקבל סאונדים ההולכים ומתקרבים ל - noise.

**תדירות של גל, היא מספר הפעמים שהוא משלים מחזור בשנייה והיא קובעת בעצם את הגובה שלו, ככל שהתדירות גבוהה יותר הצליל נשמע גבוה יותר וככל שהתדירות נמוכה הוא נשמע נמוך יותר (קצת כמו לשמוע קטע בטייפ במהירות איטית, או להעביר קטע קדימה בדיסק במהירות כפולה - הגובה של הצלילים משתנה).


הממציא של השיטה הוא john chowning וזה קרה לו די במקרה. מעשה שהיה כך היה. ישב לו מר צ'אונינג ושמע צליל של פעמון מתכת. הסאונד היה נמוך ובתדירות איטית מספיק כדי שאוזנו המיומנת תבחין בהיווצרות של גלים נוספים בנוסף לגל המרכזי. אוזנו היתה כה מיומנת שאפילו זיהה מחזוריות וחוקיות מסוימת ולא עבר זמן רב והוא מימש זאת בפועל והצליח לחקות את התופעה המיוחדת והקסומה הזאת.

הנה קטע של איש הפח:



בשנת 1975 חברת ימאהה רשמה פטנט על ההמצאה והוציאה את הסינטי הדיגיטלי DX7.
20 שנה מאוחר יותר פג תוקף הבלעדיות על הפטנט וה - FM המשיך להתפתח ברוב הסינטיסייזרים בני זמננו.
אגב, במאבק בין אנלוגי לדיגיטלי, נרשמה כאן נקודה לזכות הדיגיטלי. קשה מאד לממש את הסינטזה הזאת בכלים אנלוגיים, בגלל חוסר היציבות של יצרני הגל האנלוגיים.


אני מצרפת כאן גם פאטצ' קטן בראקטור (התוכנה שבעזרתה אלמד סינטזה בקורס החדש שייפתח אני מקווה בחודש הקרוב) בו מימשתי בצורה פשוטה למדי את האלגוריתם של צ'אונינג וייצרתי סינטיסייזר FM בסיסי:



* אפשר ללחוץ על התמונה להגדלה. אני מקווה.

זהו להפעם, כאמור, בקרוב קורס סינטזה להמונים. אל תהססו לשאול לגבי פרטים.