יום שני, 31 בינואר 2011

למה אי אפשר לשבור סקסופון על הבמה? או נעורים מאוחרים

מאז ומעולם הרגשתי את רוח המרד חיה בתוכי. תספורת האלי אוחנה הפרועה מחטיבת הביניים היתה רק סנונית ראשונה לביטויי ההתנגדות שבאו בהמשך.אבל אז גם התחלתי לנגן על סקסופון, צעד שגרם לכל התודעה המוסיקלית שלי לקבל תפנית לעבר עולם רגוע ומיושב. עולם הג'ז. או במילים אחרות, נקלעתי לג'ז. מה ידעתי אז? אבל עכשיו במרחק הזמן, אני יודעת שלא הייתי שייכת, זה לא היה המקום הטבעי בשבילי, בכלל הייתי אמורה להיות פאנקיסטית, או במילים אחרות, הנה פוסט על פאנק. אני לא מומחית גדולה לכל הפאנק הזה, כי כאמור, הזזתי רגליים לצלילי קונטרבאס מהלך אי אילו שנים לא מבוטלות, אבל בכל זאת זה מה שמתנגן לי בימים אלו ברמקולים, אז חשבתי לאפשר לכם להיות לרגע חלק מהמסע שלי במחוזות זרים ורחוקים שמרגישים כמו בית.

מאיפה להתחיל עכשיו, זאת שאלה מאד קשה. חשבתי שהכי פשוט לחשוב על מה אני אוהבת. אז עלה לי לראש נויז ואנרגיה של פאנק ומסתבר שאני לא היחידה שחשבה על החיבור הזה. אמרו את זה קודם לפניי. נויז פאנק (ידוע גם כנויז רוק).
נויז רוק הוא שלוחה של הפאנק רוק. הזרעים להתפתחותו הונחו כבר בשנות ה-60, והוא התגבש לזרם עצמאי בשנות ה-80. המאפיינים הבולטים שלו, היו שימוש בדיסונאנס ופידבקים בשפע וזה אומר שאני כבר בכיוון הנכון. אחת היצירות הראשונות ששילבו את האלמנטים האלה בתוך הפאנק רוק היא free form guitar של להקה בשם שיקאגו בשנת 1969. לחובבי הניסויים בכלי נגינה (אני אגב, בדרך לצמחונות):



עוד יצירה שהשפיעה רבות על התחום וגם עשתה שימוש בדיסונאנסים ופידבקים היתה Metal Machine Music של לו ריד, שאמנם בחרתי לא לשים כאן לינק אליה, אבל היא בכל זאת מומלצת בחום. הלהקה שמזוהה עם תחילת הז'אנר היא Destroy all monsters והנה שיר שלהם שיכניס אותנו קצת לאנרגיה הנכונה



לפני מספר ימים, התמלאתי כולי אושר גדול, כשמצאתי הרכב, בעודי מכינה פוסט זה, שעושה מוסיקה בדיוק בשילוב שאני מנסה לתאר. קחו את הדיסונאנסים מלמעלה, הוסיפו להם את האנרגיה מלמטה ועוד אלקטרוניקה כיאה להרכב שפעיל בשנות האלפיים וקיבלתם את Neptune (להקת נויז פאנק מלוס אנג'לס):



בעודי מלאת התרגשות, השמעתי את הקטע הנ"ל לידיד יקר, שלא כמוני, הוא מומחה גדול מאד למוסיקאים עם כריות בכתפיים ואיפור כבד. הוא שמע ואמר, "את תאהבי את suicide". האמנם? יצאתי לבדוק.


Suicide הוא דואו אלקטרוני משנות ה-70 הכולל את אלאן וגה כסולן ומרטין רב (Rev) על הסינטיסייזרים. הם למעשה היו ההרכב הראשון שקרה למה שהוא עושה פאנק. רב יצר תבניות פשוטות ומיניליסטיות, המלוות במכונות תופים פרימיטיביות ולתוך האוירה הזאת השתלבו המילמולים של וגה ויצרו יחד שילוב שהיה לאחד המשפיעים שיצאו מאותה תקופה. ההרכב היה ידוע בעימותים שלו עם הקהל בזמן ההופעות החיות. בגלל הלבוש שלהם, לטענתם, הם היו מתקבלים בבוז גדול ע"י הקהל עוד לפני שהתחילה ההופעה. הופעה אחת שלהם התדרדרה לכדי הפגנה אלימה והיא מתועדת כבונוס טראק "23minutes over brussels" בהוצאה מחודשת של אלבום הבכורה שלהם, Suicide.



הסטיילינג שלהם, כמובן ראוי גם הוא לציון (אין לי מילים, פשוט שני אנשים עם סטייל מגניב וטעם מעולה במוסיקה).

ההרכב השפיע רבות על התפתחות סגנונות כמו אינדי רוק, אינדסטריאל ודאנס ועל הרכבים כמו רדיוהד, ג'וי דיויז'ן, ניק קייב ,R.E.M ועוד רבים וטובים.

ולמרות שזה לא בלוג על אקטואליה, הקטע שאיתו אסיים להפעם, מתאים לרוח התקופה כשאזרחים עניים ומיואשים יוצאים להפגין, ומוקדש למפגינים במצרים.












יום ראשון, 9 בינואר 2011

ריקשות וצופרי רכבות

בעיתוי מושלם, אחרי פירסום הרשומה הקודמת וההתעסקות שלי ברעשי הדירה והעיר ורחשיהן, קיבלתי מייל המזמין אותי לאירוע המתעסק בסאונד וארכיטקטורה. בירור קטן על האיש שמגיע להרצות, קארסטן סטאבנו, הבהיר לי שגם הוא כנראה לא גר בכפר קטן ופסטורלי, אחרת אין לי הסבר לאורבניות הגולמית שבעבודותיו (נחמה ומזור לאוזניי הכואבות ונפשי המרוטה מזמזומי מזגנים, לא אמצא שם).
קארסטן סטאבנו (ברלין) יגיע ביום שישי הקרוב,14/1/2011ֶ,לישראל, כאורח של בתי הספר הירושלמים לאומנות בצאלאל ומוסררה וייתן הרצאה בנושא החביב עליו, מערכות היחסים המורכבות בין סאונד וחלל. בשנת 2008 אירגן סטאבנו את TunedCity, כנס ותערוכה שעסקו מין הסתם באותו נושא. באירוע השתתפו כ- 100 אומנים, מוסיקאים ותאורטיקנים שהתאספו במקומות שונים בעיר ברלין ונתנו פרשנות מחודשת לחללים האורבאנים מנקודת מבט סונורית. מי שזה נשמע לו קצת לא ברור יכול להרגיש בנוח, זה באמת לא כזה טריוויאלי, ולכן החלטתי להקל על כולנו ולהביא דוגמא מהאירוע הראשון שכאמור נערך לפני כשנתיים וחצי.
הנה קטע ממופע שנקרא infrasound של האמנים Randy h.y Yau ו- Scott Arford. בעבודה הזאת, ההתיחסות לסאונד איננה כמו אל מוסיקה ולחווית שמיעה טיפוסית אלא חוויה יותר כוללת שבה הקהל מרגיש את הסאונד בגוף, כאשר יש ייצור תדרים מסוימים המותאמים לחלל בו מושמעת היצירה, היוצרים תנודות של חפצים בחלל וכן של הקירות עצמם. באתר שלהם יש גם עדויות של אנשים שחוו זאת על בשרם ונשארו חיים כדי לספר על זה. העדות החביבה עליי ביותר היתה של בחור שאמר שההופעה הזאת הבריאה לו כאב כרוני ברגל (אני לא פוסלת את האפשרות שזה אותו בחור שב"עדות" אחרת אמר שההופעה הזאת היא חוויה חזקה יותר מכל סם).



הרכב נוסף מאותו אירוע הוא tamtam שהכין יצירה בשם Hometown לצ'לו, באס, קול וסאמפלר. התייחסות שלהם לקשר לסביבה היא שהסביבה היא חומר הגלם ליצירה ויוצרים עבורה תפקיד נוסף במוסיקה. בעבודה הזאת, הם הקליטו את הקולות של עיר מגוריהם (זאת הזדמנות להזכיר לכולם, שעדיין אפשר להגיש קטעים לתחרות, פרטים ברשומה הקודמת).
הנה לינק להאזנה וגם תמונה


וחזרה לקארסטן סטאבנו עצמו. יליד 1972, בעל תואר בעיצוב תקשורת (השד יודע מה זה) וחבר בהרכב Staalplaat Soundsystem. וכאמור, מייסד פסטיבל TunedCity. 
צירפתי כאן שני קטעים של ההרכב שלו, הראשון, Yokomono, נוצר ע"י מבנה מורכב של 10 פטיפונים כשהסאונד משודר דרך סט של מכשירי רדיו בשיטת שידור fm. נשמע סינית? קבלו את גירסת הריקשות מהודו:




הקטע הבא לעומת זאת, הוא אינסטלציית סאונד שנוצרת כולה מצלילים הנאספים בזמן אמת בתחנת הרכבת. זאת בעצם גירסה ספציפית לפרויקט שלהם Architone שמטרתו ליצור אומנות סאונד במקומות ציבוריים. הנה:





אם כל זה מעניין אתכם, אל תפספסו את ההזדמנות לפגוש את סטאבנו ביום שישי. השאיפה של המארגנים היא לארגן כנס דומה ל- TunedCity גם בישראל בקיץ 2012 וכמובן שאם יהיה עניין זה רק יזרז את קיומו.

Carsten Stebanow - between architecture and sound
יום שישי, 14/1, המחלקה לארכיטקטורה, בצלאל 1, ירושלים. 09:30 - 11:45, כניסה חופשית