תפוחי כסף מהירח

בהשראת עונת החגים, המתאפיינת בהתחלות ושינויים, החלטתי לעשות שינוי משמעותי בחיי ולהפוך בצורה רישמית למוסיקאית במשרה מלאה! זאת כמובן החלטה די משמעותית ולכן רציתי לצרף לה איחול קטן. מי ייתן ולא אצטרך לאסוף בקבוקי פלסטיק ריקים בעגלת סופר ברחובות ת"א כדי לשלם את חשבון החשמל בחורף המתמשמש ובא. אמן.
בימים בהם נדירות הפעמים בהן מוסיקאי מקבל תשלום על עבודתו, זה איחול חשוב ביותר.
על הנורמות הנהוגות במחוזותינו בענייני "התנדבות מוסיקאים" אני ארחיב בפוסט מיוחד, בינתיים בשתי מילים, אסכם ואומר, אני נגד.

וחזרה לעניינים אלקטרוניים. ביולי השנה, הוזמנתי להופיע בפסטיבל מוסיקה עכשווית בשם , Avantgarde festival שמתרחש מדי קיץ בשיפהורסט, גרמניה (שעה נסיעה מהמבורג, שעה נסיעה מהים הבלטי). את הפסטיבל מארגן ז'אן הרווה-פרון מלהקת Faust בחווה שלו באזור הכפרי והפסטורלי הזה (ראיתי שם יותר פרות מאנשים).
ההופעה שלי היתה בערב היום הראשון, לקראת חצות. לפניי אגב, הופיעה לידיה לאנץ' האגדית. בזמן הסאונד צ'ק לקראת ההופעה, תפס את תשומת לבי, בחור גדול מימדים עם חולצת הוואי, ופניו פני אלכימאי. הוא התעסק שעות עם קופסה לא ברורה ומלא כבלים. אחרי ההופעה שלי הייתי יותר רגועה והתקרבתי לראות במה מדובר. והנה במלוא תפארתו, היה מונח לפניי...הבוקלה!!

בוקלה, הסינטיסייזר המודולארי הראשון, נוצר בשנת 1963 ע"י דון בוקלה (בתמונה). הכלי החדשני הציע מודולים שונים, כאשר כל אחד מהם אחראי על אספקט שונה של הצליל, למשל, פילטרים, אוסילטורים (יצרני גל) וכו'. בסינטים מהסוג הזה, בניית הצליל מתפתחת תוך מעבר ברצף המודולים השונים, כאשר מתחילים מהאוסילטורים, רכיבים המייצרים את הגל הבסיסי של הצליל, דרך פילטרים המסננים ממנו תדרים מסוימים, ואלמנטים נוספים שנותנים לו את ה"חתימה" שלו (timbre, לכל צליל יש חתימה אישית והיא זו המבדילה אותו מצלילים אחרים, למשל, צליל של חצוצרה לעומת סקסופון) החידוש בכלי היה בכך שהוא אפשר למוסיקאים לייצר את הסאונדים שהם רוצים בקלות יחסית. הגירסה הראשונה של הכלי היתה בהתאם לדרישות של המלחין מורטון סאבוטניק שהשתמש בבוקלה ליצירתו האלקטרונית Silver apples of the moon.הסידרה הראשונה של בוקלה נקראה בוקלה 100 ובשנים מאוחרות יותר, המשיך דון לפתח את הכלי ויצר את סדרת 200 (יצאה ב- 1970). לעוד התפתחויות תוכלו להציץ באתר של Buchla.

ובחזרה אל העתיד.. האלכימאי עם הגרוב הפאנקי שפגשתי אי שם בגרמניה, הוא ריצ'רד ליינהרט (Richard Lainhart), שהגיע לפסטיבל מלווה באישתו ושניהם יחד זכו אצלי לתואר "הזוג המלכותי של שיפהורסט", גם בגלל המראה הללא ספק מרשים של המלך ליינהרט וגם בשל העובדה שהם ישבו זה לצד זה בחצר המרכזית של הפסטיבל במשך כל שלושת ימי האירוע, ללא הפסקה, למעט אולי ההופעות של ריצ'רד וצפו בממלכתם האוונגרדית. במקרה הזה אני מאמינה שתמונה שווה יותר מאלף מילים. כך הם ישבו ללא תזוזה כמעט, שלושה ימים...

והנה קטע בשם Oraison מאת Olivier Messiaen ובביצוע של ריצ'רד על הבוקלה 200 שלו עם מקלדת שליטה מיוחדת Haken Continuum Fingerboard, תהנו!



Oraison from Richard Lainhart on Vimeo.

למרות שהמפגש עם האלכימאי היה רב עוצמה, זו היתה רק טיפה אחת בים האוונגרד ואני אקדיש רשומה נפרדת לחוויותיי משם. בכל זאת אזכיר את המשקה האולטימטיבי ששתיתי שם והחזיר אותי לקפולסקי של שנות ה- 80. קפה קר + כדור גלידת וניל + קצפת + אבקת שוקולית מעל. גן עדן. שתהיה שנה טובה!! 

כפתורים, סירים ומחבתות

ראשית, אני חייבת להודות שלא ציפיתי שהסיפור על סבתא יעורר כל כך הרבה הדים, ואם זה לא היה בלוג על מוסיקה, הייתי מקדישה לה פוסט מיוחד ובטח גם הייתי משלבת בו את הסיפור שהיא תמיד סיפרה על איך בן דודי היקר פירק לה את מכשיר הרדיו (לא זה שאני עשיתי, אלא אחד אמיתי, שיושב במקום של כבוד על המדף בסלון שלי, ובו שמעו את הכרזת העצמאות ויצאו לרחוב בריקודי הורה סוערים).
בפרק הקודם דיברתי קצת על תוכנה, אבל מי שמכיר מעט את הסצינה האלקטרונית יודע שהרבה מאד פאסון טמון דווקא בעיסוק בחומרה. נראה שאנשים עדיין מתלהבים מכפתור שמסתובב. בהקשר הזה אני חושבת שגם אם הייתי מעלה מופע עם מתנת היומולדת של האחיין שלי בן השנתיים (סט סירים ומחבתות - הוא בתקופה המבשלת) בוודאי זה היה מעורר התלהבות גדולה והפריצה לא היתה מאחרת להגיע (הערה לעצמי: שווה לשקול את האפשרות הזאת).

ובכן, חומרה. הסיפור של המוסיקה האלקטרונית מתחיל אי שם בסוף המאה ה-19. בשנת 1897, המציא תדאוס קאהיל את הטלהרמוניום!!! זהו למעשה הסינטיסייזר הראשון בהיסטוריה, שהיה בעל מימדים עצומים ושקל כמה טונות. ההמצאה הגאונית הזאת התבססה על טכנולוגיה חדשה שהחלה גם היא בתקופה הזאת, הטלפון. והנה הסבר קטן: המצאת הטלפון מאפשרת מעבר מקול לגל חשמלי וחזרה לקול (בשפורפרת נמצא המנגנון שעושה את ההמרה) וכשזה כבר קיים, אפשר לדלג על השלב הראשון ולהתחיל ישר מהמרה של גל חשמלי לקול וכך קיבלנו באושר גדול את הסינטיסייזר! טה דאאאאם.
קאהיל למעשה היה צריך לייצר בשלב הראשון את הגל החשמלי. בשלב שני הגל עבר ברשת הטלפון (השתמש בתשתית של AT&T שכבר היתה קיימת) ועל השפורפרת בצד השני, שם קונוסים גדולים שיצרו הגברה של הצליל בצד המקבל.
הוא הצליח לפתח את ההמצאה ולייצר צלילים במרווחים מקובלים וכך יכל "לשדר" יצירות שלמות דרך קווי הטלפון ללקוחות שהיו בין מנוייו (למשל מלון הריץ בניו יורק, שהשמיע את המוסיקה בלובי המלון). אבל כמו הרבה המצאות גדולות, הפרטים הפרקטיים של חיי היומיום מנצחים, ולאחר תלונות של משתמשי טלפון על כך שהמוסיקה חודרת להם לשיחות, AT&T החליטה לוותר על כל העניין וזה סימן את תחילת הסוף של הטלהרמוניום. בתמונה אפשר לראות את ה"פאנל הקדמי" של הכלי, בפועל, כבלים חיברו בינו לבין הכלי עצמו שתפס חדר שלם ומוקם במרתף.
לצערי, אין הקלטות של הדבר המדהים הזה אז אין לי לתת לכם לשמוע, אבל בכל זאת, לא הייתי רוצה להשאיר אתכם בלי שומדבר לשמוע.. אז אני אקפוץ קצת קדימה לשנות ה-60. המצאת הבוקלה. ושוב קדימה לימינו אנו, יולי 2010, מפגש פנים אל פנים שלי ושל ההמצאה...


כעבור מספר ימים..

שוב שלום, עשיתי הפסקה קצרה בכתיבת שורות אלה, ובמהלכה נפרדתי בצער גדול מאד מהכלבה שליוותה אותי ב 12 השנים האחרונות, שר. ופתאום זה קצת מוזר לי לחזור ולדבר ישר על כל החידושים וההמצאות של המאה הקודמת. אז החלטתי לתת לפוסט הזה תפנית קלה ולהקדיש אותו לשר (אני אמשיך את סיפור הבוקלה בפוסט הבא, מבטיחה). הסיפור של שר הוא סיפור נוגע ללב על כלבה שחורה שאיבדה את האמון באנשים, והסתובבה לבדה ברחובות ירושלים, עד שנלקחה לצער בעלי חיים ושם, בגיל שנתיים וחצי, פגשה אותי. קראו לה אז ליידי (שם קלאסי של כלבות נטושות) והיא לא תיארה לעצמה שמישהו אי פעם ייקח אותה, ונראה שגם לא קיוותה לזה, אבל זה קרה. הכלבה נולדה מחדש, ובשל היותה זקנה, שחורה ומנותחת, זכתה לשם שר (תרם לזה גם הלהיט התקופתי, do you believe in life after love, שבדיוק בימים ההם הושמע ללא הפסקה בכל מקום אפשרי וכבר הקול המחושמל של שר הפך לפסקול הכל). יש עוד הרבה לספר אבל מחוסר עניין לציבור, אני אפסיק ורק אציין שלמרות שהיתה שחורה ובאה מהשכונות, היא היתה חובבת גדולה של מוסיקה אלקטרונית נסיונית והקטע הבא מוקדש לה. לילה טוב שר.

ועוד פיסת מידע אחרונה לפני סיום, הערב 6/9/10 20:30, ליאור גקלר ואנוכי נופיע, כל אחד בנפרד, בגלריית הסאונד הירושלמית הצמודה לאוגנדה, ברחוב אריסטובולוס בירושלים. זה אמנם הזמנה ברגע האחרון, אבל בכל זאת..