יום שישי, 27 באוגוסט 2010

לזכר ימי התום

השנה היא שנת 2002, המקום, פריז. בדירת סטודיו קטנטונת, בחורה ישראלית צעירה מדליקה את המחשב ומעלה לראשונה את Reason. הרגע נרשם בהיסטוריה של המוסיקה האלקטרונית לתמיד.
שנתיים קודם לכן, סתיו 2000, בשבדיה, התוכנה Reason יוצאת לאוויר העולם. היא אמנם לא הראשונה בשוק, אבל יוצרת סביבה באז לא קטן. תוכנה שמדמה פאנל אלקטרוני של אולפן, מאפשרת לטעון לתוכה כלים וירטואלים (סינטים, מכונות תופים, סאמפלרים וכו') ובקלות יחסית להתחיל ליצור מוסיקה. אחד היתרונות שלה הוא עלותה הנמוכה שהופכת אותה לנגישה ליותר אנשים והיא לוקחת תפקיד לא קטן בהתפתחות של האולפנים הביתיים. בנוסף למחירה הנמוך, היא גם נראית טוב (במונחים של שנת 2000 כמובן), מראה וינטג'י כך אומרים (או במילים אחרות, גרפיקה לא מפותחת), סאונד טוב יחסית לתקופה וממשק נוח וקל לתפעול. אני באופן אישי התחברתי דווקא לפאנל האחורי שלה, בליל לא ברור של חוטים בצבעים שונים שמאפשרים חיבורים שונים ומשונים בין האלמנטים בפאנל. אמנם לא כל כך מהר התחלתי לשחק בחוטים, אבל בסופו של דבר העזתי,לאחר שנזכרתי ביכולות הטכניות שהיו לי מגיל צעיר (הרדיו הקטן שבניתי בכיתה ה' שהיה מורכב מחתיכת פלסטיק צהובה ושני כפתורים וניתן במתנה לסבתא שלי ואפשר להגיד שהיה הפעם הראשונה שייצרתי רעש בחיי. אולי זה היה לא נעים כל כך לסבתא, אבל אני מאמינה שהשתייכות לסצינת הנויז של שנות השמונים בטוח עשתה טוב לתדמית שלה במפגשי המקהלה במועדון הקשישים...סבתא, איפה שלא תהיי, סליחה)

הפאנל האחורי של Reason, לא לגעת וגם לא להתקרב



חוץ ממני אגב, היו לתוכנה עוד משתמשים שעשו איתה דברים לא פחות טובים משלי, למשל Prodigy באלבום שנוצר כמעט כולו בעזרתה

Always Outnumbered, Never Outgunned



במקביל לשכרון החושים בעקבות החשיפה לפלאי הטכנולוגיה, התחלתי לגשש בסצינה הפריזאית בחיפושים אחר משהו שלא ידעתי ממש להגדיר. "מוסיקה אלקטרונית, אבל לא למסיבות.." היה ההסבר שנתתי לכל מי ששאל לאן פניי בתחום. אלקטרו ג'אז, היה הז'אנר החדש שמשך את תשומת ליבי וכך קניתי את הדיסק הראשון בתחום, Wax Da World ואחריו הגיע Electrology של הרכב צרפתי בשם Wise.
כשקניתי אותם הרגשתי שאני נמצאת בחזית החדשנית אבל היום במרחק הזמן, אני יודעת שעוד הייתי רחוקה שנות אור ממה שקרה במוסיקה האלקטרונית והם פשוט היו נקודת ציון בדרך שתחילתה בתזמורת הנוער בירושלים וסופה בצלילה מתוקה למעמקיי הנויז.


בתוך הז'אנר שנקרא אלקטרו ג'אז (המשתייך לתחום כולל יותר בשם NuJazz) חשוב להזכיר את Eric Truffaz, יוצר צרפתי ותיק , חצוצרן שמשלב הרבה אלקטרוניקה במוסיקה שלו, ממשטחים מהפנטים ועד ביטים של ג'אנגל ודראם אנד בייס.

והמלצה חמה נוספת, היא ההרכב הנורווגי Jaga Jazzist שבימיי הפריזאיים ראיתי בהופעה קסומה. הופעה שהיא מסיבת ג'אנגל עם סטיילינג של החבובות. שמח.





בפעם הבאה: נויז למתחילים


ורגע לפני הסוף, אני רוצה להכריז על פתיחת הפינה השבועית החדשה "נא לא להכות את המומחה", בה תוכלו לשאול שאלות לגבי כל דבר הקשור ליצירת מוסיקה אלקטרונית (מונחים, תוכנות, בעיות טכניות וכו'). הפעם היא עוד ריקה כי זה היה נראה לי מטופש לשאול את עצמי שאלה ולענות לי.




יום שבת, 21 באוגוסט 2010

מתחילים

שלום לכולם, אני מתרגשת מאד בזמן כתיבת השורות הראשונות בבלוג החדש שלי. הרעיון לכתוב אותו עלה בעקבות השקת הסדנאות שלי ללימודי מוסיקה אלקטרונית, שמתחילות בימים אלו ממש. גם הסדנאות וגם הבלוג הזה נועדו להפוך את הידע הרב בתחום המוסיקה האלקטרונית ויצירתה לנגיש יותר ולתת במה לז'אנרים קצת פחות מוכרים במוסיקה העכשווית. כך שבבלוג הזה תוכלו למצוא נקודות ציון בהתפתחות המוסיקה האלקטרונית וכן טיפים מעשיים שונים בתוכנות ליצירת מוסיקה.
הדרך האישית שלי בתחום, היתה קצת פתלתלה. תחילתה בנגינה על סקסופון וחלומות על הרכבי ג'אז במועדונים אפלוליים בניו יורק (חלום שניסיתי גם להגשים אי אז בגיל 20) והמשכה במועדונים אפלוליים לא פחות אבל עם הרבה אלקטרוניקה, חשמל, מחשבים ורעשים. אפשר לומר באופן די סופי בשלב הזה, שאני כבר לא רוצה להיות צ'ארלי פרקר.
אני בטח עוד אכתוב על הדברים שקרו לי בדרך, אבל בשלב זה תמונת מצב עכשווית. מוסיקאית ואמנית סאונד , מורה בביה"ס מוסררה במחלקה למוסיקה חדשה ומקימת פסטיבל מודולארי.

החיבור לאלקטרוניקה התחיל, קצת מביך להגיד, בהופעה של Saint Germain בת"א (האנגר 11). אני זוכרת שעמדתי שם בקהל והרגשתי שזה הדבר, הופעה שהיא גם מסיבה, הרכב ג'אז אלקטרוני חדשני (אז, היום כבר לא ממש) שמורכב מכלים אקוסטיים ואלקטרוניים. פשוט מדהים. קסם. אמרתי לעצמי: זהו. זה הכיוון ולשם הולכים. יצאתי לדרך והיעד.. פריז.




למרות שכבר היתה לי הידיעה שהשלב הג'אזי בחיי נגמר, זאת היתה האופציה שהכרתי וכך מצאתי את עצמי רשומה לקונסרבטוריון הלאומי בפריז במחלקה לג'אז ולוקחת שיעורים פרטיים אצל דויד אלמלק, מהכוחות העולים בסצינה העולמית, איש קשה ומסור כמעט עד אי שפיות, שבמשך 6 שנים ניגן 15 שעות ביום (!!!). אצלו למדתי שני דברים מרכזיים, הראשון היה שכדי להפוך לסקסופוניסטית וירטואוזית אני אצטרך כנראה להיוולד מחדש ולהקדיש את חיי לאימונים מפרכים וסיזיפיים והשני היה ששחייה זה דבר חשוב ממדרגה ראשונה בשמירה על הגב.

 


כעבור שנה, עזבתי את דויד (או אם נדייק, יום אחד הוא נעלם...) ומספר שבועות אחרי כן,קניתי את המחשב הראשון. המחשב הראשון. היו רבים אחריו, אבל תמיד אזכור לו חסד נעורים. איתו גיליתי עולמות חדשים. חבר התקין לי עליו את התוכנה Reason והיא נראתה לי כמו משהו שהגיע ישר מהאנטרפייז. מישהו בעבודה שלי אמר לי אז שזאת תוכנה מאד מקצועית.לדבריו "אפילו יהודה פוליקר עובד איתה". ריגוש אמיתי. ואם אפשר בשלב זה לצטט משירו הידוע של יודה, בדרכים שהלכתי טעיתי וודאי לא פעם אחת..

ובפוסט הבא: Reason - ימי התום